אור ברסלב

תשובות הראם חלק ג· רבי אלכסנדר סנדר מרגליות

סימן יא

סימן י

ב"ה

במותב תלתא כו' ואתא לקדמנא ה"ה המרומם ה' יוסף במ' משה מק"ק האסטילאב והעיד בפנינו הב"ד בתו"ע באליו"ע ובעונש התרת א"א לעלמא ואנחנו הב"ד איימנו עליו באיום גדול והעיד בזה"ל ר' גרשון בן אליעזר מיט זיין ווייב שינה מק"ק זבארז האבין גיוואהנט בקהלתינו ק"ק האסטילאב הנ"ל אין איך האב אים וואל גיקאנט בין איך אוועק פון מיין פאטער איך בין גיוועזין אבל בעה"ב בק"ק שוחצאב ער הייסט ר' מרדכי איידילש איז איין מאהל גיקומין דער ר' גרשון קיין שוחצאב מיט נאך איין חבר היישט יעקלי וויזהאגראדר עשרה פרסאות מעיר ווארשא האב איך גיפרעגט דעם יעקלי וויא הייסט דער יהודי וואס מיט אייך איז ווארוס עהר איז מיר זייער קענטליך גיוועזין רופט זיך אהן דער ר' גרשון ווארום פרעגסטי זאג איך צו אים איך קאהן אייך איהר הייסט ר' גרשון וואריס איהר האט גיוואנט בק"ק האסטילאב האט עהר מיך אויך דער קענט אין איז אוועק גיפארין אין איין ערך שלשה שבועות אן תענית אסתר איז דער ר' גרשון ווידער גיקומין קיין שוחצאב בקלייד בבגדים נאים האב איך עהם גיפרעגט מה מעשיך האט עהר מיר תשיב גיוועזין אין בין איין משרת ביים חיל אין איז אוועק וביום אחרון של חה"מ פסח היינו ערב יו"ט אחרון של פסח שנת תקכט"ל בין איך גיפארין מיט מיין בעל הבית ר' מרדכי איידילס הנ"ל מק"ק קוטנא אהין לק"ק שוחצאב זענן מיר גיקומין אין איין קרעצמע חצי פרסה מק"ק זעחלין האבן מיר גיזעהן או איין אדון מיט פיל זיינע לייט האבין גישלאגין לר' גרשון הנ"ל מכת מות אי די קרעצמירן איו אינה יהודית אשכנזית זאגט צו אונס שויאן זיא וויא מעהן שלאגט איין יהודי צום טויט האב איך מיט מיין בעה"ב ארויס גקוקט האט דער ר' גרשון גישריגין צו ר' יוסף דא איז שוין מיין סוף למעה"ש מודיע צו זיין מיין ווייב זיא ואהל קיין עגונה ניט זיין אין פר מורא בין איך קריק אריין אין קרעצמע אין מיר זענן אוועק גיפארין פר מורא אין דעם ר' גרשון האט מעהן נאך גישלאגין ביז עהר איו נהרג גיווארין דארטין אין דער אדון מיט זיינע לייט האבן דעם ר' גרשון אוף גיהאנגן אוף אין בוים אין דער חבר יעקלי איז ניצול גווארן וויא ווייש דאש באשר עהר איו בלאז מפורסם בכל הקהלות הסביבות פין דער מעשה אז דער ר' גרשון איז נהרג גיווארין ונתלה רק איך זאג ניט מחמת קול. או מפי השמועה נאר וואש מייני אויגין האבין גיזעהן כנ"ל רק סוף מיתתו האב איך ניט גיזעהן רק איך בין גיוועזין אין דעם כפר חצי פרסה מן זעחלין וואו דער ר' גרשון איו נהרג גיווארין מחמת הכאת וואש איך בין דער בייא גישטאנן כנ"ל וואנט דארט איין יהודי איין איש וואס האלט בייא דעם שר של הכפר דאש מילחקש הנקרא בלשון פולין שווייגר האב איך גפרעגט דעם יהודי דעם שווייגר וויא איז דער סוף גיוועזין מיט ר' גרשון הנ"ל האט עהר מיר גיזאגט איך וועל אייך זאגין דיא מעשה מתחלה ועד סוף דער ר' גרשון מיט ר' יעקלי וויזהגראדר זענין בחברותא גריטן אין דער אדון וואס האט גיהרגית לר' גרשון איז אהן גיקומין צו זייא אין דער אדון איו גיזעסין תפוס בייא דיא רוססען דען עהר איז גוועזן איין קאנפעדראק האט מעהן איהם ארויס גילאסט אין דער אדון האט דעם ר' גרשון וואל גיקאנט וויא ער איו צו זייא אהן גקומן צו רייטן אין וואלד אין זיי דר יאגט זענן זיי שכור גווען האבן זיי זיך דר קענט מיט דעם אדון אונ האבין גשטיפט אונ ווי זייא זענן גקומן אין כפר הנ"ל האט דר אדון איין פאטש גיטאהן לר' גרשון האט דער ר' גרשון דעם אדון אראפ גווארפין פון דעם פערד זענן צו גפאלן פיל פוירען אונ דער אדון האט גשריגן דאש איז איין הולך רכיל איו דעד ר' יעקלי נמלט גווארן אונ ר' גרשון איז נהרג גווארן אונ דר נאך האבין זייא אים אויף גהאנגן אויף איין בוים אונ דר נאך זענן גגאנגן ארבעה פוירען אין וואלד אונ האבין אים צום איבריגן דר שלאגן איז דער ר' גרשון גילעגן אויף דר ערד האבין אן גהויבן אים כלבים צו עסין האב איך מיך אויף אים מרחם גווען איבר דעם ר' גרשון אונ האב אים מקבר גווען אין וואלד אונטר איין סאסנאווי בוים צווישן צוויי ווארצלן. אונ דער שווייגער הנ"ל וואש האט מיר דאס אלץ דר ציילט האט מיך געפירט על קבר של ר' גרשון הנ"ל. אונ אלץ וואס איך זאג פר אייך האב איך אלץ גזעהן מיט מייני אויגן אונ גהערט מיט מייני אוהרין, גם איך האב מיך דר נאך גזעהן מיט זיין חבר יעקלי וויוהגראלר הנ"ל האט ער מיר אויך דר ציילט גאר מתחילה ועד סוף. כ"ז הוגבה כדת וכהלכה ובאיום גדול כנ"ל. הכ"ד הב"ד פה ק"ק זבארז יום ג' וא"ו תמוז תקל"א להיות לראי' ביד האשה שתלך אצל המורים הלכה לעיין בדינה ודבר משפטה אם בדבר הזה כדי להתירה לעלמא כתבנו וחתמנו יום הנ"ל. נאום צבי הירש חופ"ק זבארז יצ"ו. ונאום הק' אברהם בנימין וואלף במו' יושע העשיל זצלה"ה מגיד דפ"ק זבארז יצ"ו. ונאום הק' שמואל בה"ה מוהר"מ זלה"ה מיאברוב:

כל זה הועתק אות באות מגוף הכתב וחותמיהן:

ולכאורה יש לפקפק הרבה בשריותא דהאי איתתא היות דברי העד מלבד שאינו מבואר כל הצורך המה מגומגמים הרבה דתחלה אמר אין ר' גרשון איז נהרג גיווארין ותיכף תוכ"ד אמר אין דער נאך האבין זייא איהם גיהאנגין אויף איין בוים אין דער נאך זענין גיגאנגין ד' כפריים אין האבין אים בים איבריגין דער שלאגין משמע דאף אחר התלי' הי' בו קצת חיות וצריכין אנו לפרש דבריו דנהרג לאו דוקא ועדיין הי' בו קצת חיות וא"כ אין להתירה ממה שאמר איז ר' גרשון נהרג גיווארין דאין מעידין עד שתצא נפשו וזה הוי דומיא דמגויד דמתני' דהיינו מכות ופצעים. ואם באנו להתירה ממה שאמר זענין גיגאנגין ד' פוירין האבין אים צים איבריגען דער שלאגין. יש לפקפק ג"כ דיותר קרוב הדבר שלא הי' באותו מעמד שהרגו אותו הכפריים בתוך היער וצ"ל ששמע כן מהכפריים ואף שלא אתר ששמע נראה שהעד הי' מיגז גייז דהרי נראה דבתחילה ג"כ לא הי' יודע רק מפי השמועה ואעפ"כ לא אמר על מה ששמע שמעתי וא"כ מי יודע אם הי' מסיחים לפי תומם או בדרך שאלה. גם מה שאמר איז עהר גילעגין אויף דער ערד האבין אים אהן גיהובין כלבים צו עסין האב איך מיך אויף אים מרחם גיוועזין איבר דעם ר' גרשון אין האב אים מקבר גיוועזין יש ג"כ לפקפק להתירה דיש לחוש דשמא לא ראה אותו רק אחר ג' ימים וידוע דהרשב"א וסייעתו החמירו בספק אשתהי ג' ימים. ואף אם ניחא להקל כמ"ש הפוסקים דאם גופו קיים מעידין עכ"פ בספק אשתהי דיש לסמוך על ר"ת. י"ל דהכא ברע טפי די"ל דלא ראוהו עד אחר שהתחילו הכלבים לאכול ממנו ואולי הי' חסר אבר אף דיש לדקדק מדברי קצת פוסקים דאף אם לא העיד העד בפירוש שהי' שלם סומכין להקל מ"מ י"ל דוקא היכא דליכא רגלים לדבר שהי' חסר אמרינן כיון שלא הזכירו מסתמא הי' שלם דמהיכא תיתי נימא דהי' חסר משא"כ הכא דיש להסתפק טפי דרגלים לדבר כיון שהתחילו הכלבים לאכול אף שאינו ברור שהי' חסר אבר רק י"ל שהתחילו לאכול קצת בשר ועדיין מקרי שלם כמבואר בקונטרס עגונות בתשובת ב"י מ"מ מידי ספק לא יצאנו דאולי הי' חסר אבר. עוד אפשר דיש להסתפק דאולי לא הי' שלם פ"פ עם החוטם מחמת השחתת הכלבים ואף בתוך שלשה אין מעידין ואף דפשוט אם העיד אחד מצאתי פלוני מת או הרוג אין להסתפק שמא לא הי' פ"פ עם החוטם אם אין העד לפנינו לבדקו מ"מ הכא גרע טפי כיון שאומר שהתחילו הכלבים לאכול. ועתה אבוא לבאר דברי הפוסקים שנאמרו בענין זה בקצרה ולא אבא בארוכה לפלפל בשיטת הגמרא בדברי הראשונים כי ידעתי מיעוט ערכי שאין תלמיד כמוני מכריע אף נגד תלמידי תלמידיהם וא"כ יהיו דברי לא לעזר ולא להועיל ואין דרכי תמיד להאריך בענינים שאין בהם נפקותא ממש לדינא בנידן שאני עסוק בו. הנה בש"ע מבואר שני דיעות באינו ישראל מפי אינו ישראל וספק אם הי' הראשון מסלפ"ת ודיעה המיקלת הוא דעת ת"ה והביא ראי' ממוהר"ם והסכימו בזה רוב אחרונים בתשובתם ופסקו הל' למעשה ומבואר בט"ז דה"ה ישראל מפי א"י וכן משמע בתשו' מהריב"ל ח"ב הביאו בק"ע סכ"א וחלק זה אינו מצוי ת"י וכן מבו' בק"ע בשם מהראנ"ח סי' ר"ס ומשמע דיותר יש להקל בישראל מפי א"י דאם הי' ספק בדבר לא הי' אומר דבריו בסתם. שוב מצאתי בתשובת גאוני בתראי בשם התוי"ט שצדד ג"כ להקל בישראל מפי א"י וכן מבואר בתשובת מהר"ם אלשיך סי' מ"ד וכן דעת מהר"מ בתשובת מ"ב שאלה מ"ו. אמנם המ"ב שם חולק וס"ל דבישראל מפי א"י יש להחמיר דדוקא א"י דאין דרכו לשאול תלינן דהא' הי' מסל"ת אבל ישראל דדרכו לשאול חיישינן שמא לא הי' מסלפ"ת, וקצת הי' נ"ל להביא ראי' לענ"ד מת"ה דאף ישראל מא"י לא חיישינן ממ"ש בפסקים סי' קס"א שכתב שם בעובדא שהעיד איך ששמע מעירון שאמר בפה מלא אל תאמינו שהיהודי תפוס אך הוא נהרג וזה אמר כמה פעמים כאשר היהודים רוצים לילך לחקור ולדרוש אחר היהודי אם הוא תפוס או נהרג וכל פעם אמר אותו עירון כי הוא נהרג וכתב ע"ז וז"ל ואין לומר אדרבה עדות זה של ר' יונה גרע טפי משום דהא דהעיד דכמה פעמים כשדרשו וחקרו אחר היהודי אמר בכל פעם שהוא הרוג משמע לפום ריהטא שע"י שאלה ודרישה אמר מה שאמר נראה דלשון העדות לא משמע שדרשו וחקרו היהודים באותו עירון אלא משמע כששמע הקול בעיר שדרשו וחקרו אז מעצמו אמר מה שאמר עכ"ל ונלענ"ד דמ"ש לא משמע שדרשו וכו' אלא משמע כששמע הקול בעיר וכו' לא כתב כן דדוקא הכי משמע שלא דרשו אבל העירון ולא משמע כלל דדרשו גם אצל אותו עירון דמנ"ל הא דהרי יכול להיות פירושו דגם אצל עירון חקרו דאטו אותו עירון אינו בכלל אנשי עיר דדרשו וחקרו אבלם רק שכתב דמשמע מוציא מיד משמע, ונראה דה"ק דלא משמע דוקא שדרשו גם אצלו רק דמשמע נמי שדרשו אצל אחרים וא"כ לפ"ז מוכח דגם בישראל מפי א"י תלינן שהי' מסלפ"ת אמנם אינו מוכרח דיש לדחוק ולפרש דדוקא קאמר שוב ראיתי בתשובת מהרי"ט סי' כ"ה כתב ג"כ דגם בישראל מפי א"י סמכינן שהי' מסלפ"ת שכתב וז"ל כל שאומר הא"י בא פלוני וסיפר לי כך שסתם הדברים בלא שאלה הם לא נחוש שמא אחר שאלה דיבר דבריו שא"כ הוי לי' לא"י לספר ששאלוהו והשיב אלא דאנו תופסין דבריו בסתמא ולא תלינן להחמיר שנאמר מעצמינו שסיפר ע"י שאלה וה"ה בישראל שהעיד בשם א"י בסתמא וליתי' קמן למיבדקי' סומכין אסתמא דמילתא דמסל"ת מדלא אמר ע"י שאלה סיפר ודעתו שם שאף הריב"ש מודה בזה דכל שאומר דברים כהווייתן ששמע מן הא"י ואינו מזכיר שאלה לא מחמרינן לומר ולהוסיף דע"י שאלה סיפר, אכן אם הא"י אומר ראיתי א"י שהי' מספר לנשים כך וכך יש לנו לחוש שמא ע"י שאלה באו תחלת דבריו נראה מבואר שחולק ממש ג"כ על המ"ב, אם אמנם דבתשוב' סי' מ"ח חלק ראשון וסי' קל"ט משמע מדבריו קצת דדוקא בא"י צריך לדחוק וליישב דבריו הסתומין קצת עם המפורשים באר היטב, אמנם בנידון דידן י"ל דגרע טפי ואולי גם מהרי"ט יודה בזה לחומרא משום דהתם כיון דהא"י או ישראל אומר דברים כהווייתן מה ששמע מהא"י אין לנו להוסיף על דבריו ולומר שע"י שאלה באו כיון שלא סיפר אבל הכא דלא אמר ששמע מא"י ומיגז גייז לדיבורו ולא סיפר דברים כהווייתן לומר על מה ששמע שמעתי דרחוק הדבר שהי' גם כן כשפגע בהאדון תחלה ואפ"ה סיפר בסתם ולא אמר ששמע ואנחנו צריכין לפרש דבריו ששמע מא"י ממילא איכא למיחש דע"י שאלה באו:

אמנם לכאו' יש להביא ראי' מת"ה דאף בכה"ג לא חיישינן ממ"ש בסי' קס"א וז"ל א"כ מה שאמר העירון בפה מלא שהוא הרוג לא דייקינן אבתרי' היאך ידע שהוא הרוג אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו או מאותן שהי' עם הורגיו וכו' וא"כ אכתי ניחוש שמא לא הי' הראשונים מסל"ת דכאן לא אמר ג"כ דברים כהווייתן והוי ממש כנידון דידן והרי בסי' רל"ט לא החליט להתיר מטעם דשאלת א"י לא מקרי שאלה רק מטעם דסמכינן דגם הראשון הי' לפרש אע"כ מוכח דגם בכה"ג סמכינן שהי' לפרש, אמנם עדיין י"ל דלא סמכינן רק דוקא חדא לטיבותא או א"י מפי א"י ומטעם דאין דרך הא"י לשאול כסברת המ"ב אף דלא אמר דברים כהווייתן או ישראל מפי א"י ודוקא שאומר דברים כהווייתן וסמכינן אסברת מהרי"ט אמנם בתרתי לגריעותא דהיינו ישראל מפי א"י דדרכו לישאל וגם שאינו אומר דברים כהווייתן דלא שייכא סברת מהרי"ט כגוונא דנידון דידן מאן לימא לן דיש להקל נגד מ"ב ומהרי"ט וגם די"ל דאף מהראנ"ח מודה להחמיר דהרי עיקר טעמו מבואר בקונטרס דאי הוי ע"י שאלה לא הי' אומר דבריו כסתם שיכול להכשיל והנה אף אם נימא דדעתו אף בלא הגיד לב"ד רק לאדם אחר אמרינן דלא הי' מגיד דבריו בסתם שיוכל לבא לידי מכשול ואמרינן מסתמא הכל יודעין דבעינן מסל"ת אעפ"כ אולי יש להחמיר כאן די"ל דסמך עצמו אמאי דקברו ובאמת אין זה מועיל כאשר יתבאר לקמן וא"כ אין להתיר מדברים אלו לחוד:

ועתה נבא לבאר אם יש להתירה ממ"ש שקברו ונראה לכאורה דגם זה אינו מספיק להתירה דיש לחוש שמא הי' אחר ג' ימים וכמ"ש לעיל, ואף שהמ"ב סי' ק"ה ומהרי"ט ח"א סי' קל"ט ובח"ג סי' ל"ה ומהריב"ל ורש"ך והרשד"ם וכמה פוסקים המבוארים בק"ע הסכימו לסמוך הלכה למעשה כדעת ר"ת להקל בספק אישתהי ולענ"ד יש להביא ראי' דגם הרמב"ם ס"ל להקל דהרי פסק בא"י מסלפ"ת בעינן קברתיו והקשו עליו מעובדא דחיואי ופרשא זריזא ותירץ הר"י סאגיס דיש לחלק בין ראה ההריגה וא"כ צ"ל דעובדא דחיואי הוי בלא ראה ההריגה וצ"ל דמצאו הרוג וא"כ תקשה דילמא הי' לאחר ג' ימים אע"כ דס"ל להקל בספק אישתהי, וביותר בעד מפי עד כמעט רוב הפוסקים הסכימו להתיר בספק אשתהי ועיקר חילייהו מת"ה אם אמנם כי יש לי גמגום בדבריו ויתבאר עוד לקמן וגם מהרי"ט סי' קל"ט גמגם להקל בעד מפי עד אמנם הוא התיר לגמרי בספק אשתהי כדעת ר"ת אמנם נידון דידן גרע טפי דרגלים לדבר דאישתהי דהרי העיד העד שהי' המעשה בעי"ט של פסח תקכט"ל, ומשמעות דבריו קצת דהתלי' והריגתו הי' הכל ביום א' כי לא פירש שהי' ביום המחרת וא"כ נראה דביום זה תיכף לא קברו כי נראה שהי' משך זמן בין המיתה לקבורה עד שהתחילו הכלבים לאכלו וביום המחר הי' יו"ט ראשון וי"ט שני בשנת תקכ"ט בשבת קודש וא"כ לא קברו עד א"ח פסח וא"כ הי' אחר ג' ימים והיכא דיש רגלים לדבר מבואר בק"ע בשם תשובת ב"י דיש להחמיר אמנם בצ"צ משמע דדוקא בדאיכא הוכתה והכא י"ל דאף רגלים לדבר ממש לא הוי דאולי לא הי' מת בעי"ט אחרון של פסח ממש וכן משמע בתשובת חלקת מחוקק ועוד הכא הוי ממש דומיא דיצא קול שכתב הריטב"א הביאו הש"ע דמותרת מטעם ממ"נ אם אמת הוא מה שאמרו הא"י הרי אשתו מותרת ואם אינו אמת הרי י"ל דהוא תוך ג' ימים ועיין בח"מ בתשובת בת גיסו וא"כ בנידון דידן פשיטא ופשיטא דיש להקל הואיל והוא עד מפי עד וכמעט רובם ככולם הסכימו להתיר בנידון ספק אשתהי בעד מפי עד,, אך יש לפקפק שמא לא הי' פ"פ עם החוטם. אך נלענ"ד דלפי המקילין בעד מפי עד בספק אשתהי וביותר לאלו המקילין אפי' בספק אשתהי דים דהוא דבר שאינו מצוי שיהי' שם כשעה ראשונה כמ"ש הר"ן (נאן נמחק הג"ה א') ע"כ טעמיי' משום דתלינן דהעד הי' יודע שמצאו כשעה ראשונה וגם בלא קברתיו מקילין פשיטא דכ"ש דמקילין כאן ותלינן דלא התחילו לאכול רק קצת בשר או שראוהו ג"כ קודם רק שלא ריחם עליו עד שהתחילו הכלבים לאכלו. אמנם אף להמחמירין וס"ל דלא עדיף עד השני מעד הראשון י"ל דמודו כאן כמ"ש הצ"צ בסי' ק"ג בנידון גזירת הריגת לובלין שהי' ביום א' דסוכות שבא כתב מק"ק לובלין שנכתב ונחתם בר"ח מרחשון על א' שבא שם לקבורה הקיל מטעם אף שביום א' מרחשון הוא אחר ג' ימים י"ל דמציאתו והכרתו הי' קודם לכן ואע"פ שאנו מסתפקין אם מצאו תוך ג' ימים מ"מ לאותן שכתבו הכתב לראי' לא הי' ספק וספק כי האי שאנו מסתפקין באחרים אם מצאוהו תוך ג' לא הוי ספק דתלינן שהם היו יודעין שהוא תוך ג' וכן כתב ת"ה סימן ר"מ בשם תשובת מור"ם שאם העיד העד לאחר ג' ימים לא אמרינן לא תהני עדותו כדתנן אין מעידין לאחר ג' ימים דכיון דמעיד סתם שנהרג אמרינן דידע ודאי שנהרג כגון שראוהו מיד והכירוהו או שהי' עם ההורגים וראה שהרגוהו וסיים עלה ת"ה אלמא אזלינן בתר סתמא ולא דייקינן אבתרי' אלא תלינן דידע בודאי באיזה ענין ומאורע שהוא עכ"ל, וה"ה בנידון דידן אית לן למימר דמה שכתב שבעל אשה הזאת נהרג ידע בודאי שהוא תוך ג' ימים והכירו יפה, וכ"כ הרב בעל מ"ב בסימן ק"ט וז"ל אמנם האי חששא שמא לאחר ג' ימים נראה דאין להקל כ"כ דפלוגתא דרבוותא הוא בספק וגדולים ורבים אוסרים בספק זה ה"ה הרשב"א והר"ן והריטב"א והרב המגיד והריב"ש ואע"ג דהתוס' והרא"ש והטור כתבו דהיכא דמספקא לן אם הוא תוך ג' ימים תלינן לקולא מ"מ גם הם לא הקילו אלא היכא דברור לן שאינו חבול בפניו אבל אם חבול בפניו כ"ע מודו דאזלינן לחומרא, ובנידון דידן כיון דרבים המה האוסרים אף אם אינו חבול בפניו גם לא ברור לן באותו הנהרג אם הי' חבול בפניו או לא יש להחמיר ולא להקל. אמנם נראה דהאי ספיקא אם הוא תוך ג' או לא היינו דוקא שעדים המעידים שמצאו אותן ההרוגים מספקא להו לעדים אם תוך ג' להריגתן או לא דספק חשוב הוא אבל בנידון דידן מאן לימא לן דעד הראשון שמצא אותן הרוגים נסתפק לו אם הוא תוך ג' ימים שמא ברור הי' לעד הראשון שתוך ג' הי' או שמא הוא בעצמו עשה ההריגה או ראה ההריגה ואנן הוא דמספקינן איך הי' כה"ג נראה דיש להקל לכ"ע וכמ"ש בת"ה סי' ר"מ והבאתי דבריו למעלה דאין אנו חוששין בכה"ג כ"ז שהעד מעיד סתם מת או נהרג ותדע דהא מהרא"י ז"ל בפסקיו וכתביו סי' רכ"ג בעובדא דמייד"ל אשת לעמיל כתב וז"ל ומה שכתב דאיכא למיחש שמא ראוהו אחר ג' ימים ובפנים נחבלות, גם זה תמצא בתשובה דלעיל באר היטב דלא חיישינן להכי ע"כ, ומדתלה השריותא בתשובת מהר"מ שכתב דאין חוששין לאמתלא ולשום חששא אלא היכא דמוכח מתוך דברי העדות ורובה לדמות האי ספיקא דתוך להנך ספיקות בתשובת מהר"מ ולמה לא תלה השריותא בתוס' והרא"ש והטור שכתבו בהדי' בספיקא דתוך ג' ימים אזלינן לקולא, אלא ודאי ש"מ התוס' והרא"ש והטור לא מיירי אלא בעדים שמצאו הרוג ומספקא להו לעדות עכ"ל. ואם אמנם יש לעיין במה שמסיק שם הטעם משום דהוי ס"ס כמבואר בכמה תשובות מ"מ הדין דין אמת מטעם שכתב הצ"צ ומוכיח מדברי ת"ה דלית לן למידק אבתרי' דעד ואית לן למימר דכל שאומר שנהרג וקברתיו בודאי ראה הריגתו או שראוהו תוך ג' ימים ואפי' בעד הראשון אם לא הספיקו הב"ד לבדקו והלך מהם מבואר בפירוש למעיין בדבריהם שסומכין להקל אף לדעת הרשב"א והריטב"א המחמירין בספק ג' ימים וא"כ פשוט דה"ה בנידון דידן כיון שאמר שארבעה כפריים הרגו לר' גרשון והוא קבר לר' גרשון משמע שידע בודאי שהוא ר' גרשון והכירוהו יפה ואמרינן דודאי ראהו תוך ג' שהי' שלם כמ"ש הצ"צ:

ועוד נלענ"ד להקל באשה זו ממה שכתב ת"ה סימן ר"מ אנידון דידי' שאמר הא"י שהיהודי בא עבור חיותו כי הייתי עמו בספינה והיו שאר א"י זייא דר טרענקין אים ולא יכולתי להצילו בשום פנים וע"ז כתב ת"ה וז"ל דאין להתירה כיון שהא"י לא סח שראהו מת אלא שאמר שבא עבור חיותו וגם אמר אונ זייא דר טרענקין אים נוכל לומר שלפי סברת והסכמת רוב העולם דיבר כך שקורין לטביעה מיתה וכתב וא"ת כיון שסח הא"י לשונות שהן כללות המיתה לית לן למידק אבתרי' ואית לן למימר שראה שהטביעו וכבדו עליו מים והחזיקוהו בידים תחת המים עד שיצאתה נשמתו וכו' וכן כת' מהר"מ וכו' (כמו שהעתקתי לעיל בצ"צ) יש לומר שאין לדמות נידן דידן לההוא דמור"ם דהתם כשמסיח סתם שנהרג אינו מסיח בדבר דרגילי עלמא למימר בהו בדדמי אלא שאנו באין לחוש שמא לאחר ג' ימים ראהו כיון דהשתא לאחר ג' ימים הוא מעיד ודאי כה"ג סמכינן אסתם דבריו דכיון שמעיד שנהרג תלינן דידע בודאי שנהרג ולא חיישינן למילתא אחריתי אבל בנידון דידן דבגוף העדות איכא למיחש שהרי סיים דבריו מה שאמר שבא עבור חיותו היינו טביעה שראה ובטביעה רגילי אינשי לקרא מיתה לא סמכינן אסתם דבריו למימר דודאי ידע שמת רק תלינן שסח במאי דרגילי עלמא למימר עכ"ל. והנה אף שיש לי גמגום בדבריו האיך רצה ללמוד וה מדברי מהר"מ די"ל דמהר"מ לשיטתי' אזיל דסבירא לי' בספק אשתהי לקולא כדברי ר"ת ושאר חששות כתב מהר"מ דלא חיישינן להו אלא אם כן מוכחא מילתא וכן משמע שם בתשובות וכן מצאתי במהר"י בן לב סימן, וא"כ אין ראי' מזה לנידון דידי' כלל, אמנם מי יבא אחר הגדול והוא בקי טפי מינן בדעת מוהר"מ. עכ"פ יש ללמוד דהיכא דאומר מת או נהרג לא דייקינן בתרי' באיזו מאורע אף שאינו סובל רק במציאות רחוק, דאין לך מציאות יותר רחוק ממה שהיה רוצה הת"ה לפרש דברי האינו ישראל וא"כ יש להביא ראי' מזה לנידון דידן שכיון שאמר שארבעה כפריים הרגוהו י"ל שהיה בשעת הריגה אף שהוא קצת רחוק לית לן למידק אבתרי':

עוד י"ל לענ"ד יש להשוות דברי העד במה שאמר מתחלה נהרג ולבסוף אמר אונ זייא האבין אים צום איבריגען דער שלאגין כי היכי שלא לסתור דבריו תוך כ"ד ובודאי אין לדחוק בדבריו דנהרג לאו דוקא קאמר ולהחמיר על העגונה כי לעולם תופסין דבריו בפשיטות כמשמעות לשונם ולא דייקינן אבתרי', וגם אין לומר דאמר בדדמי כיון שלא היה העד בסכנה ולא תלינן להחמיר שאמר בדדמי כמבואר בכל הפוסקים אלא ודאי מה שאמר נהרג פירושו נהרג ממש, והיינו שהכוהו כל כך במקום שהנפש יוצאה בו שאי אפשר לחיות עוד, כגון שפצעו מוחו וכיוצא שאע"פ שהוא חי סופו למות, ולכך קאמר שפיר נהרג ועדיין היה מפרפר עד שהד' א"י גמרו מיתתו, או אף אם נאמר שמה שאמר נהרג היינו שבא לכלל גוסס מחמת רוב ההכאות כבר כתבו התוס' ביבמות דגוסס ע"י אדם חי הוא וסופו למות, וזה ברור דמטעם זה לחוד יש להתיר האשה הזאת לשוק, דיותר יש להשוות דברי העד כי היכי דלא לישתרי דבריו תוך כ"ד וגם יותר יש לפרשו כפשוטו מלדחוק בדבריו דנהרג ל"ד קאמר כיון שנוכל לפ' כפשוטו דדוקא קאמר:

עוד נלענ"ד אף אם ירצה איזה בעל דין לחלוק בחילוקים דקים ולהחמיר נלענ"ד להתיר אשה זו מצד אחר ויצאתי לידון בדבר החדש תחילה נעתיק מ"ש הרב הגאון בעל שב יעקב בא' שהעיד שהלך הוא וכל הדרים עמו שהוליכו לצלוב כתב ז"ל ואם נאמר הואיל שלא הזכיר העד הראשון בפירוש שנשאר שמה עד אחר התלי' שמשמעות שהיו יוצאין עמו רק עד חוץ לעיר וחזרו ולא ראו התלי' א"כ הוי זה הדין כדין שהי' יוצא ליהרג דלא היו מעידין עליו כאשר מבואר בא"ע אך לו יהי כן דלא הלכו עמו עד הצליבה ולא ראו שנתלה לא דמי כלל לדין היוצא ליהרג בש"ם ופוסקים דהתם מיירי דמעידין דיצא ליהרג והם לא הלכו משם למקום אחר ולא נשמע ולא נראה עוד שם מה נעשה בדינו ודאי יכול להיות שלא נהרג והחזירוהו וניצול. אבל בנידון דידן שהיהודים הדרים שם ראו שהוליכוהו בפומבי בהמון עם ובודאי נשמע הקול מהאנשים החוזרים שכבר נעשה מעשה שנתלה ובודאי אלו נעשה לו חסד ולא נתלה היו מספרים כולם בחידוש הזה וכולם היו עונים ואומרים שזה היהודי ניצל ומה היו עושין אתו אם חזרוהו לתפיסה או שגרשוהו ממדינה ואדרבא ודאי נשמע מפי כולם שנתלה ואין לך עדות לפי תומו גדול מזה עכ"ל. נמצא היוצא מזה לנידן דידן דאף אם נרצה להחמיר ולומר שגם הצליבה לא ראה בעצמו עכ"פ בודאי הדבר ברור שצלבוהו מטעמים שכתב השב יעקב דאלו הטעמים שייכים הכא במכ"ש, וא"כ לא מבעיא לשיטת הב"ח דעל הצליבה שנוהגין האידנא מעידין עליו פשיטא ופשיטא שאין כאן נדנוד איסור אלא אף לדעת החולקים נלענ"ד דעכ"פ יצאתה אשה זו מכלל איסור דאורייתא משום דרוב הצלובין מתים, וחשש שמא מטרונא עברה עליו ופדאתו או שמא נפסק החבל הוא רק חששא דרבנן, וא"כ יש להקל בהספיקות שמא שמע מא"י שלא הי' מסלפ"ת או שמא לא הי' תוך ג' או שמא לא הי' פ"פ עם החוטם וכל הספיקות דלעיל כיון שהוא מדרבנן וגדולה מזו כתב המבי"ט דבאיסור דרבנן אפי' ודאי אינו מסל"ת נאמן, ואף לדעת הריב"ש שכתב דכל אלו דקתני אין מעידין הוא דאורייתא מ"מ הוא דוקא לשיטתו דס"ל דאזלינן בספק ג' ימים לחומרא משום דס"ל דהוי ספיקא דאורייתא ולכך כתב דאין מעידין עד שתצא נפשו הוי דאורייתא דומיא דאין מעידים תוך ג' ימים אבל לדידן שכבר כתבתי שפשטה הוראה להקל בספק ג' ימים וכדעת ר"ת א"כ אדרבא י"ל להיפך כיון דהך אין מעידין תוך ג' ימים מדרבנן א"כ ה"ה אינך דקתני בהו אין מעידין י"ל שהמה מדרבנן, ומלבד זה כתבתי בתשובה זה כמה שנים לשדות נרגא בדברי ריב"ש במה שכתב דכל היכא דקתני אין מעידין הוא מדאורייתא דהרי רישא דמתניתין דקתני אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם ובבכורות פ' יש בכור לחד שינויא מסיק דמדאורייתא מעידין על פרצוף פנים בלא חוטם:

עוד נ"ל להקל מטעם אחר שיצאה אשה זו מכלל ספק דאורייתא ומטעם שכתב המבי"ט הובא בק"ע סי' רכ"א דאם נאבד יהודי בדרך שהלך ממקום פלוני למקום אחר ואח"כ באותו דרך נמצא הרוג תלינן מדאורייתא שזהו שנאבד, ע"ש מילתא בטעמא. והרב בעל שב יעקב הביא דבריו ועש' להן סמוכות מהא דתני' בברייתא שדה שאבד בו קבר טמא כל השדה נמצא בו קבר אומרים זה שנאבד נמצא, ואם אמנם שאין ראי' זו מוכרחת משום דהתם השדה היתה מתחלה בחזקת טהרה ואוקמינן השדה אחזקתה משא"כ האשה בחזקת א"א עומדת מ"מ הדין דין אמת וכ"ש כאן שידוע שצלבוהו ואח"כ נמצא הרוג דאמרינן זהו שנמצא הרוג הוא הצלוב, ועכ"פ יצאה אשה זו מחזקת איסור דאורייתא, וגדולה מזו כתב הב"ח בנפל לתוך כבשן האש או לגוב אריות דאם נמצא אח"כ עצמות אמרינן שזהו מזה שנפל ומותרת לגמרי אף מדרבנן, ואם אמנם שהב"ש חלק עליו והביא ראי' מסעיף ל"ב, נלענ"ד שהדין עם הב"ח וכמו שאבאר מטעמים ברורים ומזה יצא לנו דין חדש להתיר אשה זו לגמרי בלי שום פקפוק מהא דאיתא ביבמות ביצחק ריש גלותא דאזיל מקורטבא לאספמיא, ופירשו שם הרשב"א והרמב"ן והביאם הנ"י דהא דס"ל לרבא דלא חיישינן לתרי יצחק פירוש שכיון שהעדים שראו בו שמת באספמיא ראו שאותו יצחק של קורטבא יצא עמהם ובא לאספמיא לא חיישינן שמא אחר הוא שבא לקורטבא והוא הוא שבא עמהם לאספמיא ואותו של קורטבי אזיל לעלמא אלא אמרינן כאן נמצא בקורטבי וכאן היה ואין תולין באדם אחר שאינו ידוע ולא אמרינן בגיטין ליחוש לשני שווירי אלא במביא גט ממ"ה ואבד ממנו במקום אחר במקום שהשיירות מצויות שא"א לומר כאן נמצא וכאן הי' הא נאבד באותו מקום שנכתב אף נמצא לאחר ומן ובמקום שהשיירות מצוייות לא חיישינן, וכתב עוד שם היאך פסקינן הכא כרבא מטעם כאן נמצא וכאן היה הא בפ' המדיר לא פסקינן הכי, י"ל דלגבי ממונא לא אמרינן הכי אבל הכא לגבי אשה משום עגונא אמרינן עכ"ל. נמצא מבואר הדבר דמטעם כאן נמצא כו' יש להקל בעגונה ואע"ג שלא נוכל לומר כאן נמצא כו' מעולם כמו גבי מומין שלא נולדו עמה כמבואר שם אפ"ה אמרינן גבי עגונה כאן נמצא כו' דהרי הנ"י מדמי להו להדדי ולפ"ז נראה לענ"ד דהדין עם הב"ח דעד כאן לא היקל הב"ח בנפל לכבשן ונמצא עצמות אלא שהי' ידוע לנו שקודם שנפל זה לא הי' שם עצמות אלא שאנו באין לחשוש שמא זה יצא משם ואחר בא ונפל לשם דאמרינן כאן נמצא כו' אבל בסעיף ל"ב דיש לחשוש שמא נפל שם איש אחר לים מקודם לכך החמירו שלא שייך שם כאן למצא כו', וא"כ ה"ה נידון דידן דבודאי שבשעה שצלבוהו לא הי' שם הרוג אחר שאם הי' שם בודאי הי' פירסום בדבר מאותן הצולבים וההורגים לזה וא"כ אין לחוש כאן שמא זה הנצלב פדאו או נפסק החבל וזהו אחר כי בודאי אמרינן בזה כאן נמצא כו' בזה היער:

שוב ראיתי על סברת כאן נמצא יש לעיין מהא דגט אליבא דר' נתן דס"ל כדי שתעבור שיירא ועיין בחידושי רשב"א שם ומהא דמומין יש לחלק ודוק ועיין מהרי"ט. שוב אחר כותבי זאת הוגבה עוד עדות אחרת כאשר היה למראה עיני הרואה ומדברי אותו העד נראה ברור שבוודאי הי' בשעה שצלבוהו ובעיניו ראה הצליבה דמהיכי תיתי ניחוש לומר שמא לא ראה רק אמר מפי השמועה כיון דלא חזינן הוכחה דמיגז גייז לדיבורי' אנו תופסין דבריו סתם במשמעותי' כמש"ל בשם הפוסקים ובודאי כשמצאו לקבור היה באותו המקום שצלבוהו שאל"כ בודאי הי' מפרש דבריו שמצאו במקום אחר (וגם בודאי לא הי' שם הרוג אחר בשעה שצלבוהו כיון שבעצמו ראה הצליבה וא"כ פשיטא ופשיטא שיש להקל ולומר כאן נמצא וכו') ואף שאין לסמוך על מה שאמר העד השני מפי שאמר שהגיד לפני הראשון וא"כ אם נימא שלפני העד הראשון אמר נהרג ולאו דוקא א"כ ודאי שאין לסמוך גם על השני שהרי הראשון אמר בפירוש שהי' בו עדיין חיות, אמנם י"ל להיפך דוה ראי' ברורה לפרש גם דברי העד הראשון שפירוש שנהרג היינו שלא יכול עוד לחיות והיינו במקום שהנפש יוצא כיון שלא אמר לפני השני מהארבעה הכפריים אלא ודאי שמה שסיפר לפניו רק:

שנהרג הוא דוקא:

ועוד יש להביא ראי' מתשובת שב יעקב דדבר שנעשה בפרסום דרך הכפריים לספר זה עם זה ומסתמא הי' מסלפ"ת כמו שהעתקתי לשונו למעלה, א"כ אף אם לא ראה המעשה של ד' הכפריים הנ"ל אמרינן שהיו מספרים זה עם זה במסל"ת כיון שהמעשה הי' שם במקום העד בפירסום גדול וע"כ לא החמיר המ"ב רק בישראל ששמע מפי א"י אחד שלא הי' ישראל באותו מקום שנהרג ושלא הי' ההריגה בפרסום, אבל בנידון דידן שההריגה הי' מפורסמת הדבר ידוע שדרכן לספר זה עם זה במסלפ"ת ואין לחוש ששאל את הא"י וכדברי הגאון בעל שב יעקב. ומכל הלין טעמין נראה לי להתיר האשה הזאת מכבלי העיגון להנשא לכל גבר די תצביין ובלבד שיסכימו עמי שני רבנים מפורסמים בהודאה. ולראי' באתי עה"ח היום יום ב' ער"ח מרחשון תקל"ו, והיותי טרוד מאד ואני כותב כמעט חד כרעא אארעא וחד כרעא אעגלה ואני טרוד בשמחת נשואי בתי ליסע על החתונה קצרתי, אמנם לדעתי שגם טעמים אלו שכתבתי יספיקו כל אחד לבדו להתיר אשה זו וכ"ש בהצטרף כולם יחד וה' יצילני משגיאות. וה' יודע כי לא הי' לי פנאי אף לעיין היטב בספרים רק לגודל הפצרת האשה נכמרו רחמי על נעוריה וגם מחמת תקנות עגונות. וכבר כתב הרא"ש בתשובה שיש למורה לחזור על כל הצדדין להתיר עגונות וכל המחמיר יותר מדאי אין רוח חכמים נוחה הימנו, והנה אם לא תמצא תקנה ע"פ עדות זו אפשר שתתעגן לעולם, הוכרחתי להטפל א"ע לדבר מצוה כזו. וה' יהי' עם פי שלא אכשל בדבר הלכה:

הכ"ד אלכסנדר סענדר מרגליות חופ"ק זבארז ואגפי'

אם אמנם דדברי כבוד הרב הגאון הגדול רב ור"מ דפ"ק א"ב חיזוק ולא דרישה ולא להרהר אחריו עם כל וה עשינו כדת של תורה וישבנו ובחננו את דבריו ועייננו בהם והסכמנו לדבריו ולהיתרו אך שגם הוא הרכין את ראשו שיסכימו שני מפורסמים. ואנחנו מ"צ דפ"ק זבארז הסכמנו להתירא דהאי איתתא יהי' בהסכמות שני מפורסמים ולראי' באנו על החתום היום יום ב' ער"ח מרחשון תקל"ו לפ"ק זבארז נאום הק' אברהם בהגאון מ"ו וואלף מגיד דק"ק זבארז יצ"ו. ונאום הק' שמואל בה"ה מוהר"ם זלה"ה מיאברוב ונאום הק' אפרים.

בדבר שהעיד העד שהפשיטו הפלידערין אחר מותו הי' נראה לצרף דעת הפוסקים דלא חיישינן לשאלה, אמנם כיון שאינו זוכר אולי אמר לו שהכפריים הפשיטוהו וא"כ הדרן לחששא קמייתא דאולי לא הי' מסלפ"ת אמנם אין צורך לזה כי טעמים שלמעלה מספיקים לחוד להתירה. כ"ד אלכסנדר הנ"ל.

הגם מעודי אני נחבא אל הכלים וחדל אני לחוות דעתי הקלושה חוצה בשום הוראה וביותר בדבר הנוגע לאיסור א"א. אמנם אין מסרבין לגדול כמותו י"ב, החכם ומופלג בדורו ה"ה הרב המאור הגדול המפורסם בתורה וביראה מו"ה סענדר רב דק"ק זבארז. ואני לבדי ראיתי מראה יד השלוחים אלי במכתב י"ק תשובתו הרמה בהסכמת הרבנים המופלגים מ"צ דק"ק הנ"ל ועיינתי בתשו' חכם הנ"ל ונראין דבריו, ולדעתי יפה דן ויפה הוראתו וסברותיו ישרות ונכוחים ומיוסדים על קוטבי סברות רבותינו גדולי האחרונים ז"ל. הגם שעיינתי בזה זמן מועט אמנם לית דין צריך בשש דעובדא דא בענין האשה הנ"ל קילא מכל דיני המבוארים בקונטרסים כאשר נודע ע"פ גביות עדות כידוע שבעל האשה הנ"ל היה מוטל ביער מוכה בפצעים מכת רצח שאין לאל ידו לנענע שום אבר מגופו נאבד כזה ודאי קיל ממים שאין להם סוף שאיסורי' רק מד"ס ואף מי שירצה לחלוק על המבי"ט מודה בנידון זה, נמצא אפילו אי ניחוש לכל הספיקות שנזכרו בתשובה זו דלא כרבותינו המקילין אינו אלא ספיקא דרבנן, ואיתתא דא שריא בלבד שיסכים א' מגדולי חכמי הזמן בדבר היתרא דא:

הכ"ד הק' אברהם חופ"ק בוזנאב

היות ראיתי קשה הטלטול על האשה הנ"ל לחזור בעיירות על פתחא דבי מדרשא לבקש לה עזר וצירוף להתירה לזאת דעתי מסכמת להתירה לשוק באופן שיסכימו עוד שני תלמידי חכמים מחכמי עירנו ויבואו עה"ח אז תהי' האשה העצובה נתרת מכבלי העיגון ותהוי רשאי להתנסבא לכל גבר דיתצביין:

הכ"ד הק' אלכסנדר סענדר מרגליות חופ"ק זבארז ואגפי'

להיות שתשובת הרב הגאון הגדול רב דקהלתנו יצ"ו ובהסכמת הרב המאה"ג המפורסם רב דק"ק בוזנאב בודאי דבריהם א"צ חיזוק. אך שהרב הגאון המפורסם רב דקהלתנו לגודל ענוותנותו הרכין ראשו שיסכימו שני לומדים מקהלתנו יצ"ו. בכן אנחנו ח"מ שקלנו בפלס ומאזני צדק תשובה הנ"ל. וראה ראינו שאין בהם נפתל ועקש. ובאנו עה"ח להיות סניף להרבנים הנ"ל. ואיתתא דא שריא לעלמא. ולראי' חתמנו היום יום א' ה' מרחשון תקל"ו:

נאום משה בהמנוח היה מו' יוסף ונאום שמואל בהמנוח מוהר"ר יעקב ז"ל

תוכן העניינים

תשובות הראם חלק ג

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה