סימן קטו
עוד לו. (שם ו' א) (1) ואמר ר' יצחק מנין שהקב"ה מניח תפילין וכו' פי' כמו שהקב"ה מראה כבודו לנביא ולחסידיו באוכנתא דלבא בדמות אדם יושב דכתיב ראיתי את ה' יושב על כסאו וכתיב ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא וכמי שיש לו רגלים דכתיב ותחת רגליו כמעשה וגו' וכיון שנודע לנו כי מתראה לנביאיו בענין הזה נתברר כי זו הראיה, האמורה לא בראית העין היא אלא בראית הלב. כי לא יתכן להאמר בראית העין שנראית דמות להקב"ה שנאמר ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו אלא ראיה בלב היא וכך יתכן לומר שאפשר לאדם לראות בראית הלב דמות כבוד בראש ועליו תפילין והאמור ראיתי ראית הלב שנאמר ולבי ראה הרבה חכמה ודעת וכך כונתו ולא ראית העין ממש. כי בפירוש אמר הכתוב ודברתי על הנביאים ואנכי חזון הרביתי וביד הנביאים אדמה מלמד שמראה לכל נביא דמיון שיכול לראותו אבל ראיה ממש ח"ו שיש מי שיעלה על דעתו וכי ר' יצחק חולק על התורה הלא נאמר כי לא יראני האדם וחי. ובא ר' יצחק ואמר כי נראה הקב"ה למשה ועוד כתיב ויראו את אלהי ישראל וגו'. והנה מראה הכתוב שראו, ומקרא אחר כתוב ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וגו' קשו קראי אהדדי ופרקינן לא קשיא האי קרא דכתיב ויראו את אלהי ישראל בראית הלב והאי דכתיב כי לא ראיתם בראית העין. ומצאנו לשון הקדש שקורא כעין זה ראיה וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויעקב לא היה במצרים כי אם בארץ כנען אלא שראה בלבו. וכהנה רבות ולמביני מדע ויראי שמים בפחות מכן די להם להבין ולידע שאין בכל התלמוד דברים מודיעים שיש בישראל נותן דמות לבוראנו ישתבח שמו ויתעלה זכרו. אמנם חלוקי לב רשעי ארץ המינים מחפאים דברים אשר לא כן כדי לגנות את עצמן מי שפרע מדור המבול הוא יפרע מהם. ומצינו שהקב"ה יתעלה זכרו הראה למשה רבינו בתוך הכבוד שאמר הכתוב וראית את אחורי כגון מלאך ובראשו תפילין וראה משה קשר של תפילין ושין של תפילין והבינם כעין שהראהו משכן וכליו וזה יתכן למראית העין ויתכן לראית הלב. אבל זה שכתוב וראית את אחורי אינה אלא ראית הלב. ועל אותה ראיה של משה שראה קשר של תפילין אמר ר' יצחק רמז לה מן הכתוב תנין שנאמר נשבע ה' בימינו. וכענין זה חזון הנבואה. הנביא יושב ורואה בלבו חזון הנבואה כראית הישן חלום. ומקרא מלא כתיב אם יהיה נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו פי' במראה אל העין אליו אתודע כאילו בחלום כן אני מתראה לו ומדבר עמו. ועל אותם התפילין שנראו למשה מתוך הכבוד חקרו רז"ל מה היה כתוב בהם. ומפרשים ומי כעמך ישראל ומי גוי גדול. ואלו הדברים וכל הענין קבלה למשה מסיני היה בידם. ובקבלה פירשום שאי אפשר לדברים הללו להתפרש מן הדעת כלל.