סימן קב
עוד לו. פתיתין ושלמים פלוגתא דרב הונא ור' יוחנן (ברכות לט ב) ותרוייהו מודו שאם בירך ובצע את הפתיתין והניח את השלמים יצא וכל שכן אם בצע השלמים אלא במצוה מן המובחר בהא מלתא מאי היא פליגי והיכא דשלם חביב ליה מן הפתיתין אפי' רב הונא מודה דעל השלם בוצע כי קאמר רב הונא היכא דפתיתין חביבין ליה כגון פת נקיה ושלם הדראה רב הונא סבר חביב ליה עדיף ור' יוחנן סבר שלם עדיף והוא מצוה מן המובחר כההיא דתנן לענין עירוב (עירובין פ' ב) אפי' מאה (1) סאה והיא פרוסה אין מערבין בה ככר באיסר והוא שלם מערבין בו ופסק הדבר שהלכה כר' יוחנן וירא שמים יוצא ידי שתיהן כמר בריה דרבינא וכמשנת שלמן. והא דאמר רב פפא הכל מודים בפסח שמניח פרוסה לתוך שלמה ובוצע לא לא אמרה משום שמעתא דרב הונא ור' יוחנן אלא משום לחם עוני. ואיכא מרבנן דמפרשי הכי עיקר שמעתא הביאו לפניהם פתיתין ושלמים כיון שפתיתין אינן צריכין בציעה וקרובין לאכילה קאמר רב הונא עליהן מברך ולא מענין חביב ואינו חביב וקאמר ר' יוחנן שלם עדיף ומר בריה דרבינא ומשנת שלמן כיון שזה קרוב לאכילה וזה הדור מברך על שניהם ובפסח אפי' ר' יוחנן מודה שאעפ"י שאינו הדור כיון דקרינן ביה לחם עוני שפיר דמי ולפום הדין פירושא אם הביאו לפניו בפסח פתיתין ושלמים מניח פרוסה בתוך השלמה ובוצע אבל אם כל מה שהביאו לפניו שלמים לא צריך להניח פרוסה לתוך שלמה אלא בוצע לו על שני ברכות כשאר ימים טובים והדין פירושא מקרב טפי אלא מיהו מנהגא בעלמא בלילי פסחים שמניחין פרוסה לתוך שלמה ובוצע ולא ידעינן אי בדוקא נהוג הכי או כי היכי דסליק אדעתייהו.