סימן מז
לרב נטרונאי. וששאלתם מים אחרונים צריכן מסובין כלן ליטול ידהם ואח"כ מברך ברכת המזון או שיטול ידיו המזומן לברכה ולאחר שיעמדו יטול כל א' וא' בביתו מפני הטורח. כך למדנו שמנהג לסלק שלחן וליטול ידיהם כלן ולברך דקא אמרינן (ברכות מו ב) א"ל ריש גלותא לרב ששת אע"ג דאתון רבנן בצרכי סעודה פרסאי פקעין טפי וכו' וקאמרינן עלה אמר ר' חייא בר אשי אמר רב כל הנוטל ידיו תחילה באחרונה הוא מזומן לברכה ומדקאמר תחילה אלמא כלהון מתבעי להון ליטול ידיהן מיהו אי ניחא להון לברך ואח"כ ליטול ידיהם הרשות בידן ואימתי בזמן שלא אכלו דבר מזוהם אבל אכלו דבר מזוהם קיימא לן (שם נג ב) ידים מזוהמות פסולות לברכה ומה הן דברים מזוהמין שפסול אדם לברך עד שיטול אמרו חכמים כל שהיה קרב ע"ג המזבח לקרבן אינו פוסל. וכל בהמה ועוף שאין קרבין לגבי המזבח וחיה ודגים כלן פסולין עד שיטול ידיו. וכשהן פסולין לברך אין פסולין אלא כשמברכין על כוס של ברכה אבל אם אין מברכין על כוס אין פוסלין. ואף כשמברכין על היין נמי אינו פסול אלא אותו שמזומן לברכה בלבד שצריך לטול בידו כוס והוא דאמר רב יהודה אמר רב (שם) במתניתא תנא והתקדשתם והייתם קדושים וכו' והא דאמר רב חייא בר אשי אמר רב (שם מב א) שלש תכיפות הן תכף לנטילת ידים ברכה אלמא תחילה נטילת ידים ואחר כך ברכה כלן למברך ועיקר כשמברך על הכוס. מ"ט דלא קאמרינן אדם מזוהם אלא ידים מפני שצריך ליטול כוס בידו.