אור ברסלב

תשובות הגאונים – מוסאפיה

סימן מב

סימן מא

לרב דוסא. ששאלתם מאן דאשתבע לא אכיל פת זמן קצוב מהו לאכול ספוג וכעכין כיון דקי"ל דהלכתא כר' יוחנן דאמר בנדרים הלך אחר לשון בני אדם ואין רגילין בני אדם לקרוא ספוג וכעכין בשם פת שרי או דילמא כיון דקי"ל דהלכתא כר' יוחנן דאמר (פסחים לז א) אפי' הדביק ולבסוף הרתיח חייב בחלה ומברך עליו המוציא וספוג מעשה אלפס הוא. ולא עוד אלא הרתיח ולבסוף הדביק הוא וכן עושין אצלנו שמרתיח שמן (בכלי) של מיני מתכות ועושין גריסות גריסות מן הבצק ומטגנין אותן כשהוא על האש והשמן רותח. ועוד מעשה דרב הונא (ברכות מב א) דאכל תריסר רפתי כעכי (1) עד כל שאחרים קובעין סעודה עליו צריך לברך. וממעשה (שם) דרב יצחק (2) עסיק ליה לבריה עד התם דקבע עליהו דילפינן דכיון דקבע איניש סעודתיה על כעכין מברך עליהון המוציא ושלש ברכות הני ספוג וכעכן אסירי על הנשבע על הפת ועוד מי שרי ליה למיכל דייסא ואע"ג דמקריא נהמא דאמר ר' זעירא (ביצה יו א) הני בבלאי טפשאי דאכלי נהמא בנהמא או לא וזה הנשבע אם אמר דמאי דסליק אדעתיה והוות כוונתיה בעידן שבועה על הפת הימנו האפויה בתנור ובפורני בלחוד מי סמיך על כונתו ושרי ליה למיכל מאי דליתיה אפוי בפורני ובתנור או לא הכין חזינן דסופגנין וכעכין נהמא מקרו וסופגנין דתחילת עיסה וסוף עיסה לא ידעינן היכי אינון. והכי אנחנא אתרמיא לנא כי הא מלתא מן שתין שנין דאשתבענא בשעת קניטת דעת כי הא שבועה וכל סבי ורבוואתא דההוא זמן שרו לנא פת הצנומה בקדרה דלא אשתייר בה פירורין ואפ' פחות מכזית ולית בה תודיתא דנהמא כל עיקר אלא דהוי כעין טרוף. ולא שרו לנא למיכלה בתורת אכילה ולעיסה אלא למטרפא מטרף כעין שתייה והכין עבידנא באסמכתא דכלהון ואע"ג דהוות פת מתחילה כיון דנפקא לה מתורת לחם ואמחייא לה והויא לה כעין מיחא לא מקריא נהמא כל עיקר וכדתנן הנודר מן התמרים וכו'. ואי מערב ביה בשרא דקיקא או דובשא טפי נפיק מתורת לחם והוי כעין חביצא או דייסא. ודייסא גופי שרי היתר גמור למאן דאשתבע דלא אכיל לחמא. והא דאמר ר' זירא דאכלי נהמא בנהמא דברי הבאי נינהו. אבל מאי דכתבתון אם אמר הנשבע שלא היתה כוונתו אלא על הפת האפויה בתנור ובפורני בלבד או אמר שאין הסופגנין והדובשנין והכעכין והאסקריטין וכיוצא בהן בדעתו באותה שעה והייתי סבור שאינן בכלל שבועתי וכך היתה כונתי שאיני נאסר אלא באפוי בתנור ובפורני בלבד הרי הקולר תלוי בצוארו ולא היה צריך להשאל דאפי' בשבועת מרמה באומר שנתכונתי למה שאינו לשון בני אדם בשיחתן הזאת הא תנן (נדרים כ א) נדר בחרם ואמר לא נדרתי אלא בחרמו של ים. נדר בקרבן ואמר לא נדרתי אלא בקרבנות מלכים. הרי עצמי קרבן ואמר לא נדרתי אלא בעצם שהנחתי להיות נודר בו. קונם אשתי נהנית לי ואמר לא נדרתי אלא מאשתי הראשונה שגרשתי, כולם אין נשאלין להם ואם נשאלין עונשין אותן ומחמירין עליהם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים פותחין להם פתח ממקום אחר ומלמדין אותן שלא יהו עושין כן ואמרינן עלה מאי קאמר אמר רב יהודא הכי קאמר כלן אין צריכין שאלה בד"א בתלמיד חכם אבל בעם הארץ שבא לישאל עונשין אותו ומחמירין עליו. וכי הא מלתא דמפרשא בשאלתכא קילא מן הכין טובא וכגון האי אם נשאל מתירין לא דלון מרמה עבד אלא הכין הוה דעתיה דהא לשון בני אדם.

תוכן העניינים

תשובות הגאונים – מוסאפיה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה