תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
סימן לא
ולבאר טעם הדבר אליבי' דהרמב"ן במאי דס"ל דמשום דד"ג אין לחייב אלא בתשלומי קרן דמזיק לחוד. אבל לא בכפל ודו"ה ואונאה ושומרים ושבועה דבכל הני מילי לא מחייבי' אלא לר"ש דס"ל דבר הגלמ"מ כממון דמי ולא למאן דדאין דד"ג ומש"ה אע"ג דקיי"ל כמאן דדאין דד"ג כיון דקיי"ל כרבנן דר"ש פטור אכל הני. וכבר כתבנו דע"י מה שחילק הוא בין אופני החיובים דר"ש ודר"מ אינו מספיק לחלק בכל הני מילי מתשלומי קרן דמזיק אבל כאשר דקדקנו בדבר מצאנו שהדבר הוא מבואר ומוכרח מגופי המשניות וסוגיות הש"ס בכל הני דוכתי דע"י דד"ג אין לנו לחייב בכל הני מילי דאמרן ושם מתבאר גם טעמו של דבר מפורש מה בין קרן דמזיק ובין כל הני עד שיש לתמוה על רבותינו בעלי התוס' במרובה ובפרק אלו נערות. איך עלה על דעתם כלל לומר דמשום דד"ג יתחייב גם בדו"ה עד שהקשו מכח זה אהא דרבא דלא אמר דר"מ לטעמיה דדאין דד"ג ואעפ"י שבתי' השני תירצו באמת כן אכתי קשה לפי הה"א איך עולה על הדעת לומר כלל באופן אחר ודקארי להו מאי קארי להוי וכ"ש שמשמעות דבריהם דלפי תי' הראשון דלא נחתו לחלק בזה בין תשלומי קרן דמזיק ובין שאר מילי באמת חייב משום דד"ג בכפל ודו"ה וכל מילי דפליגי בה ר"ש ורבנן אלא דבעי' שיהא אותו דבר ראוי לכל העולם דומיא דשטרות ולא כאיסורי הנאה שאינם ראוים לשום אדם אלא לזה לחוד וא"כ בשטרות מיהת דראוים לכל אדם מחייב למאן דדאין דד"ג בכפל וכל הני מילי דפליגי בה ר"ש ורבנן כמו שמתחייב בקרן דמזיק דהא האי חילוקא דבין עיקרו ממון או לאו לית ליה לדידיה משום דא"כ גם מקרן דמזיק היה נפטר מה"ט כדאי' בהגוזל קמא וא"כ קשה טובא מכל הני משניות וברייתות מפורשות דפטרי' לשטרות מכל הני מילי ולא אשכחן שום תנא דפליג עלה שהרי בר"פ מרובה (דס"ב) פטריה לשטרות מכפל ובפרק הזהב דנ"ז) פטרי' להו מאונאה ובפרק שבועת הדיינים (דמ"ב) פטרי' להו מדיני שומרים ומשבועה וא"כ אי איתא דלר"מ דדאין דד"ג מחייב באמת בכל הני בשטרות. לא לשתמיט תנא בכולא הש"ס דס"ל הכי ונימא דר"מ הוא דדאין דד"ג וביותר תקשה אמתני' דפרק שבועות הדיינים שם דאיירי בה ר"מ בהאי מתני' גופא ופליג לענין מחובר לקרקע ואמר יש דברים שהן כקרקע וכו' ואי איתא דגם בשטרות נמי פליג לא הוי שתיק מלפלוגי עלייהו בהאי מתני' גופא אלא ודאי ברור הדבר דגם לר"מ דדאין דד"ג לא מחייב אלא בקרן דמזיק לחוד ולא בכל הני מילי ואלים בהא חיובא דר"ש בדברים הגורמי' לממון שמתחייב על ידם גם בכל הני מילי מחיובא דר"מ דדאין דד"ג ומחייב גם בדברים שאין עיקרן ממון כשטרות דהא ליתי' אלא לענין קרן דמזיק לחוד ולא לענין כל הני מילי וכפי שיטתו של הרמב"ן וממילא אין מקום כלל לקושית התוס' דמרובה ודאילו נערות אהא דלא קאמר רבא דהא דמחייב ר"מ בגנב שור הנסקל וטבחו מיד שומר משום דאזיל לטעמיה דדאין דד"ג ומחייב אף בדבר שאין עיקרו ממון וכ"ש בדברי' שעיקרן ממון דהא ליתי' משום דאי מדינא דגרמי אין לחייבו אלא בקרן דמזיק לחוד ולא בשאר מילי וכמו דאמרינן לגבי שטרות הכי:
וגם טעם הדבר מפורש בכל הני דוכתי מ"ש קרן דמזיק. מכל הני מילי שהוא משום דילפי' בכל הני מילי. מכלל ופרט וכלל שאין מתחייב אלא כעין הפרט שהוא דבר המטלטל וגופו ממון יצאו קרקעות שאין מטלטלי' יצאו שטרות שאין גופן ממון ומש"ה אעפ"י שהם גורמים לממון ומחייב עלייהו אם הזיקם מיהו כיון דלא דמו לכעין הפרט שגופן ממון ולא גורמים לממון מש"ה פטור עלייהו מכל הני מילי וכמו שמעט הכתוב קרקעות מכל הני מילי. לפי שאינם כעין הפרט דהוי דברי' המטלטלי' וקרקעות אין מטלטלי' אפי' שאם הזיקן בידים פשיטא דחייב כמו על דברים המטלטלי' ה"נ שטרות דכוותי' אעפ"י שאם הזיקן בידים חייב מפני שהם גורמים לממון. מכל הני מילי מיהת פטורי דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון ולא גורמים לממון והרי בקרקעות נמי אטו מי לא הוי גורמים לממון גמור עוד יותר משטרות וא"כ אם ניזול בתר שיווי הממון שגורם להפסיד להלה הרי הם גורמי' להפסיד ממון גמור המטלטל ומ"מ כיון דלא הוי כעין הפרט שהם עצמן מטלטלי' פטור גבייהו מכל הני וא"כ הה"נ שטרות שהן עצמן אינם ממון כלל דאעפ"י שהם גורמים לממון ומש"ה מחייב המזיק עלייהו כעין הפרט מיהו ודאי לא הוי שהפרטי' הם גופן ממון ולא גורמים לממון וזה ברור:
וביותר יש לתמוה על רבותינו בעלי התוס' איך הפכו את סברת עצמם ממה שכתבו בר"פ מרובה (שם) ד"ה יצאו שטרות להקשות למאן דלא דאין דד"ג וגם אם הזיקן בידים פטור דא"כ למה לי קרא למפטרינהו מכפל. ותי' דכיון דאי איתא בעיני' צריך להחזירם ה"א דגם כפל נמי מחייב עלה עיי"ש ומתבאר מזה דהא למאן דדאין דד"ג ניחא בפשיטות הא דבעי קרא לפטור שטרות מכפל. משום דבמזיק חייב וה"א דגם בכפל נמי חייב ומש"ה בעי קרא למעטינהו משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון. הרי דלמאן דדאין דד"ג אעפ"י שחייב בתשלומי קרן אם הזיקן מכפל מיהא ודאי פטור ואילו לפי משמעות דבריהם במרובה (דע"א) ובכתובות (דל"ד) פסיקא להו איפכא בקושיתם דלמאן דדאין דינא דגרמי ומחייב בקרן דמזיק הה"נ בכפל ודו"ה נמי מחייב ומש"ה קשה להו אדרבא דאמאי לא אמר דר"מ דמחייב בגנב שור הנסקל וטבחו בדו"ה משום דאזיל לטעמיה דדאין דד"ג ומחייב אפי' בדברי' שאין עיקרן ממון וכ"ש בדברים שעיקרן ממון. דאי איתא דלר"מ בשטרות לא מחייב אלא בקרן דמזיק לחוד ולא בכפל ודו"ה משום דאמעטו מכלל ופרט וכלל דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון א"כ גם באיסורי הנאה דכוותי' אע"ג דמחייבי בקרן דמזיק משום דהוי גורמי' לממון בכפל ודו"ה מיהא פטורי משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון ולא גורמים לממון. ומש"ה הוצרך רבא לומר דס"ל לר"מ כר' שמעון דדבר הגלמ"מ כממון דמי ומחייב בכל הני מילי ג"כ. דלא ממעטי' להו מכעין הפרט ג"כ משום דגם אילו חשובי' כאילו גופן ממון כעין הפרט. א"ו דס"ל להתוס' בקושיתם ולפי תירוצם הא'. דלר"מ דדאין דינא דגרמי הוי ג"כ כאלו גופן ממון וכעין הפרט חשיבי וכמו לר"ש בדבר הגולמ"מ והוא ההיפך ממה שמתבאר מדבריהם ריש מרובה:
ועכ"פ מתבאר מדברנו דסברת התוס' בתי' השני שהחזיק בו הרמב"ן להלכה יתד היא שלא תמוט דמאן דדאין דד"ג ומחייב בשטרות אם הזיקן מ"מ אין בהם לא תשלומי כפל ולא דיני שומרים ושבועה ואונאה ולאו משום הטעם שחילק הרמב"ן בין דד"ג ובין חיוב גורם לממון אליבא דר"ש דדינא דגרמי אין חיובם על אותו ממון אלא על ממון אחר שגרם להפסיד את הלה וכמו שכתבנו לעיל (סי' כ"ט) דהאי טעמא לא מסתגי אלא לענין תשלומי כפל לחוד וגם בכפל נמי לא אהני לן אלא אם נימא דאעפ"י שהפסדא דממון אחר נתגלגל ובא ע"י גנבה דידי' מ"מ אין דינו כגנב אלא כמזיק וכפמש"כ לעיל (סי' ל') וגם אין אנו צריכים לזה כלל אלא פשוט הדבר דבכל הני דמעטינהו רחמנא מכלל ופרט וכלל דבעי כעין הפרט שיהא דבר המטלטל וגופו ממון פטור אחיובא דדינא דגרמי שאין גופן ממון אלא גורמי' לממון לחוד משא"כ דבר הגורם לממון אליבא דר"ש דחשיב לדידי' כגופן ממון ממש ולא ממעטי מכלל ופרט וכלל משום דהוי שפיר כעין הפרט לדידי' וכמו שמתבאר מכל הני דוכתי דמחייב בהו ר"ש בקדשים שחייב באחריותן אעפ"י שאינם אלא גלמ"מ וה"נ איסורי הנאה בידי שומר וגזלן ג"כ הוי כגופן ממון לר"ש ומתחייב בכל הני דמיעט קרא שטרות מכופו"כ לפי שאין גופן ממון וש"מ דיפה כחן של דבר הגורם לממון אליבי' דר"ש בזה. מכחו של דינא דגרמי אליבא דר"מ יהי' מאיזו טעם שיהיה. בשביל טעמו של הרמב"ן במה שחילק ביניהם או בשביל טעם אחר עכ"פ למדנו מפורש חילוק הדין שביניהם לענין כל הני מילי דמחייב משום גורם לממון אליבא דר"ש ולא משום דד"ג אליבא דר"מ ומש"ה הוצרך רבא לומר בהא דגנב שור הנסקל וטבחו דר"מ ס"ל כר"ש כדי שיתחייב גם בדו"ה אבל משום דד"ג דס"ל לר' מאיר גופי' אין לחייבו אלא בקרן דמזיק לחוד וזה ברור:
ולכאורה קשה לפי שיטתו של הרמב"ן חיובא דדינא דגרמי אינו אלא על ממון אחר ולא אאותו ממון וכפמש"כ לעיל (סי' כ"ט) דלפ"ז לעולם אין דינו אלא כמזיק ולא כגנב דא"כ קשה דל"ל קרא למעט שטרות מכפל לפי שאין גופן ממון תיפוק לי' דאותו ממון שאנו מחייבים אותו עליו אינו אלא מזיק שהרי לא גנבם א"ו דליתי' להאי חילוקא דהרמב"ן וגם חיובא דדינא דגרמי הוי ג"כ אאותו ממון גופי' ולא אממון אחר או דנימא על כרחיך שאעפ"י שחיובו הוא על ממון אחר מיהו כיון שחיובו בא ע"י גנבה כגנב דמי וכפמשכ"ל (סי' ל') מיהו הא לק"מ שהרי גדולה מזו כתבו התוס' ד"ה יצאו וכו' דאפי' למאן דלא דאין דד"ג כלל מ"מ יש סברא לומר דכיון דאי איתא בעיני' מחייב להדורי גם בכפל נמי משלם וא"כ כ"ש דלמאן דדאין דד"ג אפ"ת דחיובו הוי אממון אחר ואותם לא גנב אלא הפסיד לבעליו שדינו כמזיק מ"מ כיון דא"א בעיני' מחייב להדורי לדידהו גופייהו למרי' ה"א דגם כפל משלם ומש"ה בעי קרא למעוטי וזה פשוט:
ובמה שכתבנו נפתחו לפנינו שערי בינה במה שנתלבטנו לעיל (סי' כ"ט) במאי דפסיקא לי' לר"ה ברי' דר"י דאימור דאמר, ר"ש דבר הגלמ"מ כממון דמי בדבר שעיקרו ממון בדבר שאין עיקרו ממון מי אמר דמנלי' הא וגם מה טעם יש בדבר לחלק בד"מ בין אם היה שווה מעיקרא ממון או לאו דהא בתר השתא אזלי' בכל דבר שבממון דכללא הוא שכל דבר אין לו אלא מקומו ושעתו ולפ"מ שכתבנו מבוארים, הדברים בעליל מזוקק שבעתיים מקורם וטעמם שאם תאמר דלר"ש כמו דס"ל בקדשי' שחייב באחריותן דעיקרן ממון דה"ל כממון גם בשטרות שאין עיקרן ממון נמי דינא הכי א"כ גם מכלל ופרט וכלל נמי ליכא למעוטינהו משום דמחשבו שפיר כעין הפרט שגופן ממון כמו דאמרי' לדידי' גבי' קדשים שחייב באחריותן דלא מפקי' לי' מכופו"כ מה"ט וא"כ גם בכפל ואונאה ושומרים ושבועה נמי יתחייבו לדידי' וא"כ מ"ש דפליג אקדשים שחייב באחריות לחוד ולא פליג טפי אשטרות שקדמו במשניות דב"מ ושבועת שם א"ו דבשטרות כיון שאין עיקרן ממון לדידיה נמי לאו בגופן ממון חשיבי וממעטו מכעין הפרט גם לדידי' כמו לרבנן מכל הני מילי דגלו לן קרא בכלל ופרט וכלל דבעי' דבר המטלטל וגופן ממון ולא דמו לדברים שעיקרן ממון דחשיב להו ר"ש כדברם שגופן ממון דהוו לדידי' גם כעין הפרט וכיון שעל כרחיך חלוקים בדינם לענין כפל ושאר מילי דכתב בהו רחמנא האי כופו"כ מנלן דמחייב לדידי' בתשלומי קרן אם הזיקם בידים טפי מלרבנן דר"ש שהרי לא מצינו להם שנחלקו אלא בדברים שעיקרן ממון לחוד אבל בדברים שאין עיקרן ממון ר"ש ורבנן שוי' בהני דיני שנחלקו ביניהם ומה"כת נחלק ביניהם לענין מזיק לומר דלר"ש מחייב טפי מלרבנן והדברים ברורים כשמש:
ונראה דמ"מ עדיין אנו צריכים לחילוקו של הרמב"ן במה שחילק בין חיובא דדינא דגרמי למאן דדאין לה ובין חיובא דגורם לממון למאן דס"ל דכממון דמי עפ"י מה שהבאנו דבריו לעיל (סי' כ"ט) שהרי לפי מה שאמרנו פלוגתא דר"ש ורבנן הוא בדברים שעיקרן ממון ועכשיו אין שווים ממון אבל הם גורמים לממון אם ממעטי' להו מכלל ופרט וכלל כמו דממעטי' מינה שטרות או לאו דלרבנן דר"ש ממעטי' להו כיון דעכשיו אין שוין ממון אלא הם גורמים לממון. לא הוי כעין הפרט שגופן ממון עכשיו ג"כ ובמה שעיקרן היה ממון לא אכפת לן כיון דהשתא מיהא אין גופו ממון ולר"ש ס"ל כיון דעיקרן ממון ועכשיו נמי הן גורמי' לממון הוי כממון ולא ממעטי' להו מכופו"כ משום דהוי שפיר כעין הפרט וא"כ חוזרת ומתגלגלת עלינו מאי דהוי קשה לן לרבה דאמר דבשורף חמץ שע"ע הפסח ביד גזלן באנו למחלוקת ר"ש ורבנן דלר"ש חייב ולרבנן פטור וקשה היכי אשכחן לרבנן דפטרי לדבר הגורם לממון גם מתשלומי קרן דמזיק שהרי לא מצינו להם לפטור אלא מכפל ושומרי' ואונאה ושבועה דכ"ר כלל ופרט וכלל דבעי' שיהא גופן ממון ומש"ה לדידהו גם קדשים שחייב באחריותן דעיקרן ממון כיון דעכשיו אין שווי' ממון לא הוי כעין הפרט אבל מנלן שיהא פטור מתשלומי קרן דמזיק דאטו קרקעות ועבדים דאמעטו ג"כ מכלל ופרט וכלל לפי שאין מטלטלי' מי לא מחייב עליהם בתשלומי קרן דמזיק בידים. וכ"כ קשה בשטרות אליבא דכ"ע דס"ל לרבה דפטור משום דאין עיקרן ממון כדמפרש לה ר"ה ברי' דר"י וקשה ג"כ נהי דממעטי' להו אליבא דכ"ע מכופו"כ מה"ט שאין עיקרן מ"מ מנלן שיפטרו במזיק ומי גריעי מקרקעות ועבדים דג"כ לא הוי כעין הפרט וחייב עליה' במזיק:
וכן קשה לי נמי איפכא אמאי דפסיקא לי' לרבה דלר"ש דמחייב בקדשים שחייב באחריותן בכפל ואונאה ושומרי' ושבועה דהה"נ דמחייב בקרן דמזיק באיסורי הנאה שעיקרן ממון וגם עכשיו נמי הם גורמים לממון. וקשה הא לרבה גופיה דלא דאין דד"ג וס"ל בשורף שטרו של חבירו דפטור תקשה ל"ל כלל ופרט וכלל למעט שטרות שאין גופן ממון מכפל וכו' תיפוק לי' דלאו ממונא הוא כלל ואפי' אם הזיקן בידיים נמי פטור וכמו שהקשו התוס' דריש מרובה (דס"ב) ד"ה יצאו מאי אית לך למימר על כרחיך. דאעפ"י שאם הזיקן פטור מ"מ סד"א כיון דאי איתא הדר בעיני' מחייב בכל הני מילי ומש"ה אצטרך קרא למעוטינהו וכמו שתי' באמת התוס' כן שם וא"כ קשה דילמא לר"ש נמי לפי האמת ג"כ הכי הוא דלעולם אימא לך דבמזיק פטור גם לדידיה כמו בשטרות ומ"מ בכל הני מילי מחייב דכיון דאי איתא מיהת הדר בעיני' גם אהני מילי מחייב וכמו שהיינו אומרי' בשטרות אי לאו כלל ופרט וכלל ה"נ אנו אומרי' בקדשי' שחייב באחריותן גם לאחר דכ"ר כלל ופרט וכלל דהא לא אמעט מכופו"כ לר"ש משום דעיקרן ממון הוי שפיר כעין הפרט וא"כ הוי לדידי' ממש כמו שטרות אלולי דכ"ר קרא למעוטינהו שהי' פטור עליהם אם הזיקן בידיים ומיהו כיון דאי אתנהו בעינייהו מחייב להדורי למר' מחייב בכל הני מילי דכפל וכו' ה"נ הוי בקדשי' שחייב באחריותן וכל איסורי הנאה שעיקרן ממון לפי האמת לר"ש:
אבל לפי חילוקו של הרמב"ן הדברים עולים כהוגן ושני הקושיות מסתלקות כאחת שהרי למדנו מדבריו דדבר הגורם לממון שעיקרו ממון אליבא דר"ש הוי כמו אילו אותו דבר בעצמו היה שווה ממון וככיס מלא דנרים אבל דינא דגרמי הוא לחייבו על ממון אחר שגרם להפסיד לחבירו מכיסו ותיבתו ע"י מה שהזיק דבר זה שאינו שווה שום ממון מיהו אנו דני' אותו לחייבו על ממון גמור שנפסד חבירו מכיסו ע"י הזיקו של זה והנה למאן דלא דאין דינא דגרמי ס"ל דכל שאין אנו יכולים לחייבו על אותו דבר בעצמו שהזיק מפני עצמיותו הרי הוא פטור לגמרי על הזיקו ומה שגרם שחבירו נפסד ע"י ממון אחר גמור מכיסו לית לן בה ומ"מ כיון דאי איתא הדר בעיני' ומחייב להדורי למרי' הא דחייב גם בכפל וכו' וכמו שכ' התוס' דריש מרובה ומש"ה בעי כלל ופרט וכלל למעוטינהו גם מכל הני מילי לפי שאינו כעין הפרט שגופן ממון וזה אין גופן ממון והיינו דינא דשטרות בין לר"ש ובין לרבנן שאין אנו יכולים לדון עליהם מפאת עצמם כלל לעשותם כאלו הם עצמם ממון. אלא אם נבוא לדון בם מפאת ממון אחר שגרם להפסיד לחבירו ע"י הזיקו את השטרות שאינם שווים ממון אבל בקדשי' שחייב באחריותן שעקרן ממון רק עכשיו אין שווי' ממון אלא הם גורמים לממון פליגי בה ר"ש ורבנן דלרבנן ס"ל דמה שעיקרן ממון לאו כלום הוא אלא בתר השתא אזלי' דלאו מידי שווה וחזר דינם לדין השטרות שאין עיקרן וממילא שאין אנו יכולים לחייבם בקרן אם הזיקם בידיים. שהרי אותם דברי' בעצמם לאו כלום הוא ואממון אחר שגרם להפסיד להלה מכיסו לא מצינו לחייבו דהאי חיובא גרמא הוא דלא דיינינ' ליה וזה הוא שגורם פטורם גם אכפל וכו' מכלל ופרט וכלל כדי דלא נימא הואיל וכי איתא הדר בעיני' כמו דה"א בשטרות מיהו כיון דאותם דברים בעצמם לאו כממון וככיס מלא דנרים דמיא לא הוי כעין הפרט לדידהו אבל ר"ש ס"ל דככיס מלא מעות דמיא והן עצמן כממון דמי וא"כ לא מבעי' דמחייב אהיזקן כמו אם הזיק כיס מלא מעות דהא לאו גרמי הוא שחיובו על ממון אחר אבל זה חיובו אהאי מילתא גופי' אלא גם מכופו"כ נמי לא ממעטי' ליה כלל שהרי הוי כעין הפרט שגופן ממון ונמצא למאן דלא דאין דד"ג כל שהוא פטור מכפל וכל שאר מילי משום דלא הוי כעין הפרט שגופן ממון ממילא הוא פטור לגמרי שהרי שוב אין לחייבו אהאי מידי גופא אלא אממון אחר דהיינו דד"ג דלא דייני' ליה [ולא דמי לקרקעות ועבדים דג"כ לא הוי כעין הפרט ומ"מ חייבי' במזיק שהרי שם מתחייבי אהאי מידי שהזיקו גופא ולא אממון אחר] וכן איפכא כל שהוא חייב בכפל וכל מילי דממעטא מכופו"כ. משום דחשבי' ליה כאלו גופן ממון כעין הפרט וכאלו הם כיס מלא דנרים ממילא מחייבי נמי במכ"ש אם הזיקן בידיים:
שהרי אם הזיק כיס מלא דנרים מי איכא למימר דלא מחייב עלה. [ולא דמי לשטרות אי לא הוי לן כופו"כ למעוטי שהיו מתחייבים בכפל ושאר מילי דבהדייהו אעפ"י שפטורים עליהם אם הזיקן בידיים למאן דלא דאין דד"ג כמ"ש התוס' דעכשיו מיהא דכבר כתב רחמנא כופו"כ לפטור שטרות שאין גופן ממון אי איתא דגם בדברים שעיקרן ממון אם הזיקן בידיים פטיר וש"מ דלאו ככיס מלא דנרים חשבי' להו ממילא לא הוי ג"כ כעין הפרט שגופן ממון בעצמיותם י ופטורים גם מכפל וכל שאר מילי דבהדייהו אע"פ שעיקרן ממון גם לר"ש משום דלאו מה שעקרן ממון לחוד הוא שמביא להיותם כעין הפרט אליבא דר"ש אלא מה דלדידי' חשוב ככיס מלא דנרים וממילא פשיטא דחייב במזיק). ומש"ה פסיקא ליה לרבה בשורף חמץ שע"ע הפסח ביד גזלן דבאנו למחלוקת ר"ש ורבנן דלרבנן פטור גם במזיק ולר"ש פשיטא דחייב משום דס"ל דדינא דגרמי לא דייני' וכל שאנו באים לדונו אממון אחר הרי הוא פטור לגמרי:
וכל זה לרבה דלא דאין דד"ג אבל לאמימר דקיי"ל כוותי' דדייניני' דינא דגרמי ומחייבי אממון אחר שגרם להפסיד לחבירו ע"י מה שהזיק אותו דבר שאינו שווה ממון ואע"פ שאין עיקרו ממון שהרי אין אנו מחייבי' אותו על הדבר בעצמו שהזיק אלא על ממון גמור שגרם להפסיד לחבירו ומש"ה כך לי דבר שעיקרו ממון כדבר שאין עיקרו ממון לענין תשלומי קרן דמזיק וחלוק חיובא דדינא דגרמי מחיוב דבר הגורם לממון אליבא דר"ש לענין כפל וכל הני מילי דממעטי' מכלל ופרט וכלל דדבר הגל"מ אליבא דר"ש דחשוב ככיס מלא דנרים חייב בכל הני מילי ג"כ שהרי הוי כעין הפרט שגופן ממון בעצמיותן אבל דבר שאין עיקרו ממון דגם לר"ש לא הוי כממון וככיס מלא דנרים אלא שאנו דני' לחייבו על ממון אחר שגרם להלה להפסיד בקרן דמזיק לחוד הוא דמחייב דל"ל כלל ופרט וכלל למעוטינהו אבל בכל הני מילי דאית לן כלל ופרט וכו' למעוטינהו פטור גם לר"ש ולרבנן דר"ש דקיי"ל כוותייהו אין חילוק בין דברים שעיקרן ממון או לאו שבשניהם אין אנו יכולים לחייבם על אותו דבר בעצמיותו אלא אממון אחר ומש"ה מזיק דל"ל כלל ופרט וכו' למעוטינהו מחייב אממון אחר שגרם להפסיד אבל בכל הני מילי דממעטי מכלל וכו' פטורים לגמרי והכי נקטי':