תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק
ד) תפילת המחבר סמוך לכניסתו
גרסינן בברכות פ' תפלת השחר ר' נחוניא היה מתפלל בכניסתו לבהמ"ד וביצאתו תפלה קצרה א"ל מה מקום לתפלה זו א"ל בכניסתו אני מתפלל שלא יארע דבר תקלה על ידי וביציאתי אני נותן הודאה על חלקי:
ואיכא למידק בשאלתם מה מקום לתפלה זו ואם לא ידעו מה הוא לא היה להם להחליט כי אין לה מקום כלל גם תו איכא למידק מדוע לא שאלוהו רק על אחת כדקדוק הלשון לתפלה זו ולא על השני' וא"ת שהשבי' ידעוה מעצמם מדוע השיב להם כלל על השני' גם על לשון אני נותן הודאה על חלקי איכא למידק דעל חלקי לישנא יתירה הוי דפשיטא שההודאה היא על חלקו ואטו בשביל מאן:
ובגמ' ס"ר בכניסתו לבהמ"ד מה היה אומר יהי רצון וכו' שלא יארע דבר תקלה על ידי ולא אכשל בדבר הלכה וישמחו בו חברי ולא יכשלו חברי בדבר הלכה ואשמח בהם וביציאתו היה אומר מודה אני לפניך וכו' ששמת חלקי מיושבי בהמ"ד וכו' והנה אהא דשלא אכשל בדבר הלכה פירש"י ז"ל וישמחו בי חברי על כשלונו הרי רעות שרוצים שיביאו על ידי שאגרום להם שיענשו עכ"ל ולפי פירושו גם עצמיות המכשול בדבר ההלכה מצידו ג"כ הוי תקלה אבל הרב בפי' המשניות פירש דחדא תקלה הוי מה שישמחו בו חבריו ויענשו על ידו אבל עצם המכשול בדבר הלכה שמצידו אין בו תקלה עיי"ש:
ויראה לי טעמו של דבר עפ"י מה דאמרי' בשבת (דקי"ט) ובחגיגה (די"ד) ובגיטין (דמ"ג) על פסוק והמכשלה הזאת תחת ידיך אין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם ולהכי עצם הכשלון בדבר הלכה אין נחשב כלל לתקלה וקלון מפני שדרכה תורה כך הוא שאין אדם עומד עליהם בלא כך ומש"ה כל עיקר תפלתי של רנבה"ק לא היה אלא על שלא ישמחו בו חבריו ח"ו. דכל שחבירו נענש על ידו אין מכניסי' אותו במחיצתו של הקב"ה. אבל על עצם המכשול אין מקום לתפלה כלל ובזה מתבאר שאלת החכמים אליו מה מקום לתפלה זו מפני שכשראו אותו מתפלל בכניסתו וביציאתו תפלה קצרה שיערו מראש כי הוא כעין מה ששנינו בברכות בפרק הרואה (דנ"ד) הנכנס לכרך מתפלל שתים אחת בכניסתו ואחת ביציאתו ובגמ' (ד"ס) ת"ר בכניסתו מהו אומר וה"ר שתכניסני לכרך זה בשלום וביציאתו אומר מודה אני לפניך וכו' ולכן גם הוא בודאי התפלל בכניסתו של יכשל בדבר הלכה וביציאתו נותן הודאה ומש"ה הוא דקשה להו מה מקום לתפלה זו הראשונה כאן בשלמא ההודאה א"ש שאעפ"י שאין אדם עומד על ד"ת אא"כ נכשל בהם אין הדבר מוכרח בכל פעם וגם דאפשר דהוי על מה שזכה להיות מיושבי בהמ"ד כפי האמת אבל תפלה ראשונה קשה להו שאין לה מקום להתפלל אחר שכן דרכה לכן השיב להם שהתפלה לא היתה כלל מעין ההודאה רק התפלה היתה על אחרים שלא יארע להם דברי תקלה ע"י שישמחו בכשלונו. וההודאה היתה על עצמו וחלקו וא"ש ובזה הנני בא הפעם באימה ויראה סמוך לכניסתן. הנה גוף ספרי לא חברתיו ללמוד ממנו הלכה למעשה כאשר מלתי כבר אמורה ושנוי' בפתיחתי זו וממילא אין מקום לחוש לעצם התקלה מכשלון דבר הלכה ומכ"ש שגם במכשול ממש ג"כ כך דרכה של תורה כאשר אמרנו אבל אחוש לבל יארע ח"ו תקלה על ידי לחבירי שישמחו בשגיאותי באשר ימצאו לכן אחי ורעי הגדולים וטובים ממני במטותא מינייכו רבנן אל תשמחו' אלי גיל כי תמצאו משגה בדבריי כה וכה כי מה הוא האדם בתולדתו ובמה נחשב הוא ומי הוא עלול לשגיאות כמותן כחותיו מוגבלים ותאותיו ודאגותיו מרובים עובד שני אדונים עמוס התלאות אנא אחיי הודיעיני במכתבכם אשר תמצאו מגרעת בדבריי. ואם אוכל להשיב לא אחדול מלהשיבכם באהבה ואם הדין אתכם אודה ולא אבוש לומר ברם דברים שאמרתי טעות הן בידי. כי זה הוא גדר האדם ולא הביישן למד וד' ינחנו במעגל צדק בתורה דכתיב בה דרכי' דרכי נועם וכל נתיבותיה שלם [וכמו שאז"ל בסנהדרין (דכ"ד) על פסוק ואקחה לי אפ שני המקלות לאחד קראתי נועם וכו' אלו ת"ח שבא"י שמנעימים זה לזה בהלכה וכו' עיי"ש הרי דגם קרי לה מקלות. מפני האין משא פנים בתורה דכתיב בה אמת ונלחמים זה ע"ז בהלכה בווכוחי התורה כדי להוציא אמת לאמיתו בכל זאת הכל בנעימות דרך אהבה וחיבה יתירה] והאמת והשלום אהבו: