אור ברסלב
תרומת יד בשם הד' אל עולם עש"ו

תרומת יד· רבי מרדכי מבוסק

בשם הד' אל עולם עש"ו

פתיחה

גרסי' בפרק בתרא דמסכת יו"ט (דל"ח) כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל:

ופירש"י כשרצה לעלות או כשהי' בדרך אמר תפילה זו יהא רעוא כי אמטו להתם אימא מילתא דשמעתתא דתתקבל לחכמי המקום שלא איבוש עכ"ל:

ולדעתנו יתכן כונתו של ר' אבא בתפילתו הלזו עפ"י מה שביארנו הפסוקים (תהלים צב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לד' וגו' להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות וגו' כי שמחתני ד' בפעלך וכו' מה גדלו מעשיך ד' מאוד עמקו מחשבותיך איש בער לא ידע וכו' בפרות רשעים וכו' להשמדם וגו' ואתה מרום וכו' [אשר לפי דעת חכמינו ע"ה כל הי"א מזמורים הללו שמן תפלה למשה עד לדוד מזמור משה רבינו ע"ה אמרם וכמו שהביא זה גם הרד"ק בפירושו ויתכן שהמזמור הזה אמרו כלפי מה שמצינו לחז"ל במסכת ברכות (ד"ז) ביקש משה להודיעו דרכיו של הקב"ה ונתן לו שנאמר הודיעני נא את דרכיך אמר לפניו רבש"ע מפני מה יש צדיק וטוב לו ויש צדיק ורע לו יש רשע וטוב לו יש רשע ורע לו וכו':

והנה שאלת הצדיק אינה קשה כ"כ לפני אחרים הרואים זה. מפני שמי יודע על אותו צדיק ורע לו שהוא באמת צדיק שאעפ"י שמעשיו החיצונים גלוים לכל כי הם בתום וביושר וצדק אבל מי יודע מה שבלבו. כי בדברים המסירים ללב נאמר בהם ויראת מאלוקיך וכתיב ובוחן לבות ד' וא"כ גם אצדיק גמור בכל מעשיו ודרכיו עדין לא פלטי' מידי ספק אם אינו רשע לפני המקום ב"ה כדאמרי' הכי בקדושין (דמ"ט) ע"מ שאני רשע אפי' צדיק גמור מקודשת מספק שמא הרהר עבודת כוכבים בלבו וגם במעשה עצמו נמי מי יודע מדברים שבצינעה שאין רואה ואין יודע זולת ד' לבדו ואדם עובר עבירה בסתר ואומר הלואי שלא יראני אדם. ויש עושי' מעשה זמרי בסתר ומבקשי' שכר כפינחס לכן הקושי אשר נופל בחלק הזה אינו מגיע אלא להצדיק בעצמו. דידע אינש בנפשי' דצדיק גמור הוא ומ"מ רואה שמגיע אליו מיסורים הראוים לבוא על רשעים גמורים. וכנגד זה חיבר מרע"ה ספר איוב כמו שאמרו חז"ל בפ"ק דב"ב (די"ד) משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב שכל הספר נכתב על שאלת צדיק ורע לו ואיך הרואים דנים מזה דלאו צדיק גמור הוא כמו שהי' ויכוח רעי איוב עמדו בזה אבל האמת לא הי' פן אלא שהי' כונתן כדי להרבות שכרו כמו שהוכיח סופו גם בעוה"ז ששב ד' את שבות איוב וברכו בכל אשר לו למשנה:

אבל החלק השני מאותה השאלה הגדולה היא היותר קשה בענין שגלוי בעליל לכל רואי השמש שיש רשעים שמגיע אליהם עושר ושלוה ואורך ימים ועושים רעה מאת והקב"ה מאריך להם לא ידעו רע רק משפיע להם טובה הרבה עד בלי די והרי הם רעתם גלוי שונים בה בכל יום וישתבחו בעיר אשר כן עשו לא יראו רע לית דין ולית דיין וכל דאלם גבר:

וכנגד החלק הזה מהשאלה על רשע וטוב לו תיקן מרע"ה המזמור הלזה אשר אף כי פרטי' התשובה על זאת השאלה מתחלקת לכמה חלקים וטעמים שונים לא ראי זה כראי זה יש בהם אשר באים לשלם שכר הרשעים עבור איזו מצות קלות שעשו וכדאי' בתענית (די"א) על פסוק אל אמונה ואין עול וגו' כשם שמשלמי' שכר לצדיקי' לעוה"ב אפי' על מצוה קלה שעושים כך משלמי' שכר לרשעים בעוה"ז אפי' על מצוה קלה שעושים וכו' ויש שבאים להגדיל שכרן של צדיקים ולתת מקים לבחירה ולפיתוי היצר לעבירות ע"י שמראה הצלחת הרשעים ורוממותם בזה העולם. כענין הכתוב (קהלת ח' י"א) אשר אין נעשה פתגם מעשה הרעה מהרה ע"כ מלא לב בני האדם לעשות רע וגו' ויש שבאים לטובה להאריך הזמן לרשעים אולי ישובו שהקב"ה ידו פתוחה מתחת כנפי החיות לקבל תשובת הרשעים ומצפה להם תמיד וזו היא ממידותיו של הקב"ה ארך אפיים לצדיקים ולרשעים כמו שאמרו חז"ל בעירובין (דכ"ב) ובב"ק (ד"נ) ובסנהדרין (דקי"א) איתא שבשעה שעלה משה למרום ומצאו כותב מדה זו אמר רבש"ע רשעים יאבדו ונתכוין לטובה כדי שלא יהא לב בני האדם מלא רע בראותם רשעים עושים רעה מאת והקב"ה מאריך להם והשיבו הקב"ה השתא חזית דמבעי לך וכו' עיי"ש כל המאמר והתשובה הכוללת לכל השאלה הוא מה שגמר משפטי ה' ותכליתם. הוא העוה"ב הנצחי הקיים לעולם ולעולמי עולמים. ושם יבוא החשבון על כל המעשה והעוה"ז הוא רק העולם המעשה. אבל עולם הגמול אין כאן מקומו דשכר מצוה בהאי עלמא ליכא ואעפ"י שאין אנו רואים אותו ויודעים את גדלו ואת טובו כי עין לא ראתה ותדעהו. רק זולת לד' לבדו נודע משפטו. נאמן עלינו הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט. אל אמונה. שראוי להאמין בו ואין עוול רק צדיק וישר הוא מתאים עם סיום המזמור שאנו בו להגיד כי ישר ה' צורי ולא עוולתה בו ולכן תיקן מרע"ה המזמור הזה ליום השבת כאמרם ז"ל ליום שכולו שבת וכו'. והוא כמו שאמרו עוד במסכת עבודת כוכבים (ד"ג) מי שטרח בע"ש יאכל בשבת מי שלא טרח וכו'. ושבת הוא מעין עוה"ב ודומה בענינו לעקב הגמול בתשלום המעשה והמנוחה הבאה אחר היגיעה. ולמען הסיר מכשול מעקשי לב ישימו נפתלים תפלה בהנהגות הקב"ה את עולמו ויאמינו אמונה אומן בה' ומשפטיו. כי צדק ומשפט מכון כסאו אף כי ענן וערפל סביביו לא נדע' ולא נבינם לאשורם. לא לנו הוא לבוא עד חקר אלוקי ולמצוא תכלית שדי בא המזמור הזה להורנו בינה לדון מן הגלוי על הנעלם כי רבו מעשי ה' הגדולים אשר עשה גבהו ועמקו מאוד ממחשבות אנוש אשר עיר פרא יולד ואך בידעו כי ה' רב חסד אשר לגדולתו אין חקר הוא הוא העושה אלה. כבר די לו ריווח והצלחה להרגיע לבבו ולהניח דעתו על כל קושי וערעור מפתוי היצר האורב לנפשי ונפשו תגיל בה' תשיש בישועתו כה"י אמר טוב להודות לד' וגו'. כלומר בין על סימני החכמה הנגלים ונראים לנו בבריאת העולם והשגחת ה' על כל ברואיו ובין על מה שנעלם ונכסה מאתנו אופני הנהגתו את עולמו גם בהם נדע בטח כי לא נגרעו בערכם וטובם מאלו שאנו מבינים דרכי טובם וחסדו ית"ש רק עוד יש בהם חכמה יותר עמוקה מה שאין בכחנו הדל להבינו על בוריו והחסרון הוא בחיקנו מקוצר דעתינו וגודל הענין הנשגב הטמון וצפון בזה בחתולת ענן וערפל המחשיך את אור שכלנו וע"ז אמר מילתא בטעמא להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות. ונתבונן בדבר אם יבוא דורש אחד ברבים וידרוש בדברים נשגבים. והדברים יהיו בלתי מובנים לשומעיהם יש לתלות הדבר בשני סבות הפכיות הא') מגודל מעלת הדברים ועמקן שקצרה לבב השומעים להכילם ולהבינם לאשורם הב') מחסרון ההגיון הישר או שאר איזו חסרין בעצם הדברים שהראשון הוא ממעלת הדורש וחסרון המקבלים והשני הוא בהיפכו מחסרון הדורש והדרוש:

אבל כל זה הוא רק אם כל הדרוש מתחילתו ועד סופו בלתי מובן להשומעים ברם אם עד חצי הדרוש או התחלתו היו מקובלים ורצוים לשומעיהם וכבר ראו בזה רוב חכמת הדורש ומעלתו וניעם אמריו. ערבים לאוזן ומשמחים הלבבות והנפשות. וחציו השני או סופו בלתי מובן ונשמע להמקשיבים. בזה כבר מוכרח ומבירר הדבר. כי אין החסרון מפאת הדרוש או הדורש רק מפאת המקבלים לבדם. ולכן כל עוד שהי' לבם פתיח להבין את נועם אמריו שמח לבם ויתענגו על יופי חכמתם אבל כאשר באו עוד להלאה נשגבים ועמוקים מאוד קצרה כח שכל המקבלים להבינם באין לב אי אם יהי' הדורש חכם נודע בשערים ע"י דרושיו העמיקים ומחוכמים מאוד דאתמחי גברא ומדברתיו כי נאוו מאוד באשר דרש הרבה פעמים לפני רבבות בני אדם ותחיינה ותדשנה עצמות שומעיהם. אם עוד דרש פעם אחד אשר לא יבינו שומעיו בזה בטח לב שומעיו באמונת אימן כי בצדק כל דבריו ואמת יהגה חכו של הדורש אין בהם נפתל ועיקש בשים אופן. ולא זו בלבד כי אין בדבריו האחרונים גרעון וקוטן המעלה נגד דברים הראשונים שהבין לבם אף גם זאת כי עוד גבהו ורמי במעלה הרבה יותר מאוד מהראשונים שהבינום. והנה בוקר מכונה בלשון הכתוב לדבר גלוי ונראה ברור לעיני השכל בהסתלקות כל ספק ממנו כמו אם זרחה עליו השמש וכו' כתרגומו וכמו שאמרו עוד ז"ל בפ"ק דסנהדרין (ד"ז) אם ברור לך הדבר כבוקר אמרהו:

ולילה מכונה לדבר המכוסה ובלתי נגלה ונראה אמיתותו כמו חשכת הלילה המטלת ספק ומניעת הידיעה על כל הדברים כמו שא"י אם הוא אדם או עמוד וכדומה ובזה יהיו המשך הפסוקי' ל להגיד בבוקר חסדך. כלומר במה שיכלו שכלינו לראותם ולהבינם על בורים כבר רואים אנו חסדיך כי רבו ועצמו מאוד גדול אדונינו וגו' לתבונתו אין חקר ועי"ז אנו מגידים אמונתך בלילות בדברים המכוסים מעיני שכלנו כלילה. נאמין אמונה אומן כי ישרים דרכי ה' כולם בחכמה נעשו ומפרש עוד כי שמחתני ה' בפעליך. במה שאני מבין מחכמת הבריאה וחסדי הבורא.

במעשה ידיך ארנן. במה שיש לי לב להבין לכן בדברים שאינו מבין אני אומר מה גדלו מעשיך ה' מאוד עמקו מחשבותיך גבהו ורמו מאוד עמוק עמוק מי ימצאם ולכן איש בער לא ידע וכו' בפרוח רשעים כמו עשב להשמדם וכו' כענין מאריך אפי' וגבי דילי' ואתה מרום וגו'. מרומם ונשגב מאת שכל האנושי וכן המזמור כולו עד סופו:

ובדרך זה יתפרש גם תפילתו של ר' אבא דכי סליק להתם במקום שאין מכירי' אותו התפלל דיהא רעוא שיאמר דברים שיתקבלו מפני עצמיות הדברים ולא מפאת האיש האומרו דלא ידעי לי' וכמו שמצינו בשבת (דכ"א) אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' ירמי' ולא קבלה כי אתי רבין אמרוה רבנן קמי' דאביי משמי' דר' יוחנן וקבלה אמר אי זכאי גמירתי' לשמעתתא מעיקרא וכו' ובגיטן (ד"כ) נפק לוי דרשה משמי' דרבי ולא קלסיה משמי' דרבים וקלסוה ופירש"י דמש"ה דרשה משמי' דרבים כי היכי דלקבלו מיני'. הרי שכן טבעם של ב"א אפי' בת"ח וגדולי הדור לקבל יותר הדברים הנאמרי' מפי גדולים. ובהתבונני בדברים הללו רעדה אחזתני מי יתן שומע לי לעני בדעת כמיני היום. ידע גברא בנפשי' פחיתות ערכי ערך קטון עלי ואבוא לדבר בשער קבל עם שרי התורה. אשר לפעמים גם בתרמילו של העני ימצא פנינים. כנודע גם ברית כרותה לתורה עם כל תלמיד היגע בה שמוצא כדי מדתו כמו שאז"ל במגילה (ד"ו) יגעתי ומצאתי תאמין ואמרם ז"ל ומצאתי יורה כי אחר היגיעה לא לבד אשר בא בשכרו לשאת פרי ישוה לו איש לפי עבודתו אף גם זאת כי תאמין ג"כ כי מציאה מצא עם מלאכתו. כי גם זה מצוי בין יגעי תורה שמגביהם מציאה מדי עסקי בעבודתם ולכן יקרה לפעמים אשר נמצא בכיסו של עני גם ממבחרי המרגליות כאמור והוא כמו שדרשו ז"ל על פסוק נפש עמל עמלה לו אדם עמל בתורה במקום זה והתורה עומלת לו במקום אחר וכענין ממרחק תביא לחמה. ולכן אקווה לחסדי ה' לחנן גם לשאינו הגון אשר הוא ידע את עניי ועמלי כפי בתורתו הק' כי אילי ימצא המעיין בם איזו דברים טובים הראוים לעלות גם על שולחן גדולי התורה אשר באו לידי דרך מציאה אבל על דא ודאי קא מצלינא דאימא מילתא דתתקבל לרבנן ותלמידהון למשקל ומטרי בהון ואין אני אומר ח"ו קבלי דעתי. כי מלבד כי ידעתי בנפשי שלא באתי לידי מדה זו גם זאת הלא כל הספר הלזה אין בו פסקים להלכה למעשה כלל רק שקלא וטריא בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים אשר נתלבטתי לרדת לסוף דעתם. ואני הבאתים בית ה' לפני רבותיי החכמים ולפני חבריי התלמידים לדון לעניהם רק להלכה ולא למעשה ורב לפני אם אזכה לברכה שברך מרע"ה ליהודא. בפסיק ידיו רב לו למשקל ולמטרי בשמעתתא בהדי רבנן ותלמידיהם כמו שאז"ל בב"ק (דצ"ב) ובמכות פ"ב (די"א). ואולי אזכה עוד להבנות ממנו וללמד את הקטנים ממני בהבנת דברי הראשונים שעמדתי עליהם אחרי העמל והיגיעה כי אין לך אדם שאין קטנים ממנו בשנים ובחכמה וגם להגדולים ממני אולי ימצאו חפץ בו לפרקים כאמור:

תוכן העניינים

תרומת יד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה