פרק א · פסוק ז
ושתיין במאני דדהבא ובמאני דכספא דהוה שתי בכסא לא הוה שני ושתי ביה תוב אלא מעיילין ליה לההוא כסא ומפקין אחרינא חדתא. והוו תמן מקוקם וכסי לא הוון דמיין להדדי מטול כן כתיב וכלים מכלים שונים מאני מן מאני משניין. אלא כד הוון מפקין להני מאני דבית מקדשא ומזיגו בהון אינון אומי עלמא הוה משתני זיויהון ומטול כן כתיב וכלים מכלים שונים.
וחמרא דמלכא הוה רב מן מן דשתוהי ומטול מאן דהוה שתוהי מטול מה דהוה משאיל ליה לגברא בר כמה שנין את והוא אמר בר ארבעין שנין ודכוותיה לכל גברא ומטול כן כתיב ויין מלכות רב כיד המלך.