תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קכח
(דין היכא שעשה השוחט ספק טריפות בשחיטה פטור מממון בספק ואי תפס בעל הבהמה לא מפקינן מיניה אם הוא כהנך גוני דמועיל תפיסה וכמו שנתבאר) נראה דה"ה היכא דאיכא ספק בשחיטה בגווני דאסרינן להטבח משום ספק דהמע"ה אי תפס בעל הבהמה משל הטבח לא מפקינן מיני' וז"ל הב"ח בח"מ סימן ש"ו סעיף ה' עשה בה טריפות פוסלה מספק כגון שחטה במיעוט סימנים פטור וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחלה כיון דאיכא למימר בעצם מפרקת נפגם לענין ממון לא מפקינן מספק עכ"ל. וכתב מהרמ"א ע"ז ואע"ג דאנו נוהגין לאסרו אפ"ה פטור מממון כן נ"ל ואע"פ דיש מי שחולק ומ"מ שכרו הפסיד דדילמא בסכין פגום שחט עכ"ל. ומ"ש אע"פ שיש מי שחולק ר"ל הת"ה סימן קפ"ו וכדאיתא בד"מ (השגה על מהרמ"א בח"מ סימן ש"ו סעיף ה') דינו של הת"ה אמת ואין חולק עליו דודאי כל היכא דנהיגין לאוסרו אע"ג דאינו אלא מכח חומרא כיון שהוא מפורש בהדיא בהלכות שחיטה שביד השוחטים שלומדים מהן הלכות שחיטה השוחטים שבגבולנו חייב לשלם ואין טעם לפוטרו שהרי ידע שאם נעשה קלקול זה תיאסר השחיטה וה"ל להזהר בכה"ג וכמ"ש בת"ה שם. וממ"ש הטור אלא דתחמיר כן באיסור וחיישינן שמא בעור נפגמה לא מפקינן ממון מספק אין ראיה דפטור דשאני התם דלא שייך לומר כלל דה"ל לאסוקי אדעתיה. וכן ממ"ש הגה' אשרי דהיכא דנעשה ספק נבלה אע"ג דאסור באכילה לא מחייבי' לטבח לשלם אין ראיה וכמ"ש בת"ה שם דבהגה' אשרי מיירי בספיקות שאינם מבוארים בהל' שחיטה שביד הטבחים (דין היכא שהטריפות שעשה השוחט שהוא דבר פשוט ומבואר בהל' שחיטה אע"פ שאינו אסור אלא מספק חייב לשלם דה"ל לאסוקי אדעתיה דתיאסר וה"ל להזהר) ולפ"ז גם ממ"ש הה"מ והש"ע בשהה במיעוט סימנים פטור נמי אין ראיה דאפשר דמיירי היכא דאין מבואר בהלכות שחיטה דשוהה במיעוט סימנים פסולה פשוט אצל כל השוחטים שהרי הש"ע שם פסק שהה במיעוט קמא או במיעוט בתרא כשרה ואינו מטריף אלא בשהה בשחיטה מיעוט אחרון של סימן ראשון. ודבר זה אינו מצוי וי"ל השוחט לא ידע מזה דה"ל לאסוקי אדעתי' להזהר משא"כ לדידן דמטרפינן שהייה בכל שהוא ביי במיעוט קמא בין במיעוט בתרא בין בקנה בין בושט וכמ"ש הרב בהג"ה בי"ד והוא דבר פשוט ומבואר אצל כל השוחטים הלומדים הלכות שחיטה (כמבואר בכל הלכות שחיטה) פשיטא דהשוחט חייב וכמ"ש הת"ה שם מטעם דה"ל לאסוקי אדעתיה שתיאסר השחיטה וה"ל להזהר בכה"ג ודוחק לומר דמהרמ"א משיג על הת"ה מסברתו. דהיאך אעלה על הדעת להשיג על ת"ה בלי טעם וראיה. ועוד דהרי ד' הת"ה נכונים בטעמם וכמ"ש. ועוד שבסמ"ע שם י"ז כתב שנראה גם דעת הש"ע כמהרמ"א וגם הטור כתב כן בהדיא כו' והא דכתב מהרמ"א כן נ"ל ר"ל שכן נ"ל להכריע להלכה ולאפוקי מדעת החולק שמסיק מהרמ"א כו' ולפעד"נ דאין מדברי הטור וש"ע ראי' דס"ל לאפוקי מדעת החולק וכמ"ש. וכן פסק מהרש"ל פרק הגוזל עצים סימן כ"ג כדברי הת"ה וכן עיקר: (דין אפילו טרפה מספק מבטל המקח וצריך להחזיר הדמים):