תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קיט
(השגות על תשובת מהר"י ן' לב ספר א' סי' ס"ז) כל דבריו אלו ליתנהו דמ"ש דנולד הספק קודם התפיסה כו' ליתא דבפלוגתא דרבוותא הוי תפיסה קודם שנולד הספק וכמ"ש למעלה סימן כ"ה. ועוד דאפי' נימא דהוי תפיס לאחר שנולד הספק מהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא מתרי טעמי חדא דהוי כמו טענת ברי וכמ"ש בסי' ע"ט והבאתי שם הרבה ראיות לזה ועוד דכיון דאם היה הדיין עושה כאותו פוסק שפיר דמי אם כן בכה"ג עביד דינא לנפשיה ומהני אפי' כשתופס מרשותו וכמ"ש בסי' פ"ז והבאתי שם ראיות ברורות לזה מהרבה פוסקים ע"ש בסי' פ"ח וסי' צ' ומ"ש ותפיסה לאחר שנולד הספק לא מהני' מידי לפי דברי רוב הפוסקים אפי כשיטעון ברי כו' ליתא וכמ"ש בסימן נ"ד דלא דק בזה ע"ש. גם מ"ש ובנדון דיד כל אפי שוין זולת הרמב"ם ז"ל על ההיא דתקפו כהן כו' וכבר כתב מהרי"ק כו' אישתמיטתי' להר"י ן' לב הרבה פוסקים דס"ל בתיקו מהני תפיסה) אישתמיטתי' כל הנך אשלי רברבי עדה קדושה ושלמה יותר מעשרה פוסקים מפורסמים שהבאתי לעיל סי' ע"א וע"ד דס"ל כהרמב"ם דבספיקא דדינא מהני תפיסה בכל ענין ול"ד לספק בכור וכמ"ש בסימן ה' ו' וגם אישתמיטתי' דברי הסמ"ג והרשב"א שהבאתי לעיל סימן א' ב' דס"ל גבי ספק בכור גופיה כהרמב"ם למעשה וכ"פ בתשו' מהר"ר דוד כהן בית ב' סימן ה' והבאתי לשונו בסימן ק"ג דאלו הוה ידע מהנך פוסקים פשיטא דלא הוה פסק כן שהרי כתב מהר"י ן' לב גופיה בסימן א' סימן ע"ב דף צ"ד ע"ב וז"ל ומהרי"ק כתב בתשו' שאלה דאין לומר קים לי כפלוני הגאון היכא שכל חכמי ישראל חלוקים עליו נראה מדבריו אם יהיו שנים ושלש' מגדולי המורי' בכף א' וכל חכמי ישראל בכף שניה יכרעו את כולם שלא להוציא ממון נגד המוחזק עכ"ל וכ"ש בדין זה דספירה דדינא דיש יותר מעשרה פוסקים גדולי הדור שמסכימים לדעת הרמב"ם אפילו בדין תיקו וכ"ש בפלוגתא דרבוותא דלכ"ע מהני תפיסה וכמ"ש למעלה והלכך בהך עובדא המהר"י ן' לב שחמות' מוחזקת ודאי דמצ"ל קים לי כסברת בעל המאו' פרק יש נוחלין דהיכא שיש בנים גדולים לא אמרינן דעשאה אפטרופס והלכך זכתה חמות' ולא מפקינן מינה ודלא כמו שפסק מהר"י ן' לב ול"ל דהבעל המאו' ה"ל יחיד דהא מדברי מהר"י ן' לב גופיה מבואר דאי הוי מצ"ל קים לי בכה"ג היתה האלמנה יכולה לומר קים לי כבעל המאור ולא הוה חשבינן סברת בעל המאור לסברת יחיד. ועוד שנראה לפע"ד שגם הרמב"ן בס' המלחמות שלו מסכים עם הבעל המאור בזה שהרי הבעל המאו' שם בפ' יש נוחלין השיג בתרתי על הרי"ף חדא במאי דכתב הרי"ף דבעייא דבברי היאך לא איפשטא וכתב בעל המאו' דאיפשט' אידך במאי דמחלק הרי"ף בין כותב לאומר ובעל המאו' ס"ל דאין לחלק בכך רק בין יתומים קטנים לגדולים והנה הרמב"ן שהוא איש מלחמתו ודרכו לסתור דבריו וליישב בכל מקום דברי הרי"ף לא השיג שם בפרק יש נוחלין על בעל המאו' רק במה שכתב דבעיין איפשט' אבל מה שחילק בעל המאו' בין יתומים קטנים לגדולים לא השיג עליו כלל והניח דבריו במקומם משמע דמוד' ליה בזה וגם שאר הפוסקים לא חלקו בפירו' על בעל המאור רק שלא הביאו דבריו ואפשר דמ"מ סבירא להו הדין של בעל המאור אמת מבחוץ דדוקא ביתומים קטנים אמרינן דעשאה אפטרופס ולא בגדולים רק שלא תירצו כן משום דמשמע להו דמסתמא רבי יוחנן בן ברוקא וכל הנך שקלא וטריא דבש"ס מיירי נמי בבנים קטנים אבל מ"מ הסברא נכונה דבגדולים שייך לומר שעשאה אפטרופס ויש קצת ראיה לזה ממאי דאמרינן בפרק המפקיד (דף ל"ט ע"א) אפטרופא לדיקנני לא מוקמינן וגם כיון דאמרינן בש"ם דהך דינא דהכותב כל נכסיו לאשתו לא עשאה אלא אפטרופא הוי הלכת' בלא טעמא אם כן הבו לה דלא לוסיף עלה. וכה"ג כתב הרמב"ן בחדושי בתרא שלו דגם הרי"ף מודה לרשב"ם דכל בלשון ירושה מפורש ל"ל אפטרופס הוא וזה שהוצרך הרי"ף לחלק בין כותב לאומר לא משום ירושה אלא שמשמע משנתינו בלשון ירושה וכ"ש בלשון מתנה דאפי' לרבנן בל' מתנה דבריו קיימים ואע"פ שאין פשט לשונו משמע כן עכ"ל ואם כן ה"ה י"ל דהפוסקים מודו לבעל המאור. ומה שהוצרכו לתירוצים אחרים היינו משום דמשמע להו דמתני' בסתמא בקטנים נמי איירי וכדפי'. (לא ידענ' מנ"ל למהר"י ן' לב שהפוסקים לא הודו לדברי בעל המאור בזה) ולא ידענא מנין לו למהר"י ן' לב מ"ש דרוב הפוסקים לא הודו לדברי בעל המאור בזה. ואפי' יהיה כדבריו דרוב הפוסקים לא הודו לדברי ב"ה כי דקי"ל דמ"ל קים לי אפילו כהמיעו' וכמו שיתבאר לקמן סימן קכ"ג וכמ"ש מהר"י ן' לב גופיה וכבר כתבתי דבכה"ג מצ"ל קים לי אם כן אין להוציא מהאלמנה חמותה כן נ"ל הלכה למעשה: