אור ברסלב
תקפו כהן סימן קיד

תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן קיד

סימן קיג

(מה שהאריך מהרש"ל פרק המניח סי' ה' לחלוק אמהרי"ק נ"ל כל דברי מהרי"ק נכונים) גם במה שהאריך מהרש"ל פרק המניח סי' ה' והביא דברי הרא"ש דפרק המניח ובטור סימן ד' ודברי מהרי"ק שורש קס"א והאריך מאד לחנק על מהרי"ק נלפע"ד דברי מהרי"ק נכונים ואין שום השגה עניו ועיין שם במהרי"ק דוק באמצע התשוב' ובסופה ותראה שיהיה בענין שהקהל היו זוכים במה שתפסו דהיינו שהיה להם כתב שכמ"ר שלמה הקדיש אותן הכלי קדש וע"כ תפסו הכלי קדש רק שכמ"ר יואב רצה לפסול את השטר וע"ז האריך מהרי"ק שם בסוף התשובה שיש לזכות את הקהל מחמת כמה טעמים וגם אפי' יהא ספיקא דדינא הא כיון שהקהל טוענים ברי מהני תפיסתן בספיקא דדינא וכמ"ש המרדכי בפרק נערה שנתפתתה בשם הר"ר שמואל בר רבי ברוך דמצי למימר התופס קים לי כרש"י כו' כן כתב מהרי"ק שם. עיין שם דוק ותשכח דמיירי בענין שהיה מועיל תפיסתם בלאו הכי אפילו תפסו בעדים כגון ספק שבשטר דלעיל סי' מ"ח דאמרינן יד בעל השטר על התחתונ' ואי תפס אפי' בעדי' מהני תפיסתו ולא מפקינן מיניה. וע"ז הולך וסובב כל תשובת מהרי"ק. וע"כ כתב מתחל' להשואל שאתה מחשב זה שתפסו הקהל כעביד דינא לנפשי' ולפי דעתי אינו דהא לא מיקרי עבד דינא אלא היכא שמכהו או מזיקו לגבות ממנו ממון אבל בכה"ג לא מיקרי אלא תופס בכולו ש"ס ולפי דבריך שאתה מחשב זה לעביד דינא לנפשי' נבהלתי שהרי במרדכי פרק המניח לא קאמר דלא מצי למעבד דינא לנפשיה רק בחפץ שאינו שלו אבל כשידוע לו שהוא שלו אע"פ שאין ידוע לב"ד שזה לא דבר במרדכי שם ואמת שהסברא מבחוץ דכל היכא דאינו יכול לברר בפני בית דין מחויב להחזיר ולא מהני תפיסה בעדים (ואין צריך ראיה לזה כי כל הש"ס מלא מזה וכמ"ש לקמן גם דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה דא"כ כל אחד יתפוס משל חברו) מכל מקום מצד עביד דינא לנפשיה ליכא כאן דהא לא מיירי במרדכי שם שיהא אסור למעב' דינא לנפשי' רק כשאין ידוע לו שהוא שלו ונפקא מינה דהיכא דמועיל תפיסתו אפי' אי מברר דבריו כגון עדות דתרי ותרי דלעיל סי' ט"ז או ספק שבשטר דלעיל סי' מ"ח ונ"ד או ספקא דדינא בגוני דמהני מצי למיעבד דינא לנפשי' (וכמ"ש לעיל סימן פ"ה לשון בעה"ת שכתב להדיא כן) ואמת שבמרדכי פ' הגוזל בתרא גבי ההוא שותא משמע דאפילו ידוע לו שהוא שלו לא מצי למיעבד דינא לנפשיה אפילו היה מועיל תפיסתו דהא בההוא שותא אלו הוה תקפה א' שלא ע"י עכו"ם לא הוה מפקי' מיניה כיון שלא היה שום א' מהן מוחזק בו ואפילו הכי משמע במרדכי שם דלא מצי למעבד דינא לנפשי' כגון למסור ההוא שותא לעכו"ם שיתנוהו לו:

(דין תפיסה על ידי כותי לא מהני לענין ספיקא דדינא) ומיהו אין ראיה לנדון דידן דודאי למסרו לעכו"ם או להזיקו או להכותו עד שיתן לו אין לו רשות (הג"ה וכה"ג כתבתי לעיל סימן צ"ז בשם תשובת מהר"ר שמואל די מודינא דע"י כותי לא מהני תפיסה בפלוגתא דרבוות'. ואף על גב דהמרדכי כתב בפרק קמא דמציעא וז"ל ומי שמוחזק בדבר ידו על העליונה ואם זה שכנגדו יוציא מחזקתו ע"י כותי כפני עדים כדי שיהא הוא מוחזק לאו כל כמיניה ואם שלא בפני עדים מתוך שיכול לומר לא עשיתי יכול לומר עשיתי וכדין עשיתי עכ"ל (דין לענין מגו נהי דלכתחלה אסור לתפוס ע"י עכו"ם מ"מ מהני תפיסה ע"י כותי היכא דאית ליה מיגו) אלמא דהיכא דאית ליה מגו מהני תפיס' אף ע"י עכו"ם יש לחלק בין תפיסה דבא מכח טענת מגו ובין תפיסה דבאה מכח פלוגתא דרבוותא ואע"ג שבשאר מילי דמיין להדדי מכל מקום בזה שפיר יש לחלק בינייהו משום דהיכא דאית ליה מגו שפיר מגו דאי בעי מצי למימר לא תפסתי כלל ואם כן לא עשה שלא כדין כלל לכך מצי למימר השתא שתפסתי וכדין עשיתי אבל בספיקא דדינא כשתפס ע"י כותי כיון דעכ"פ עבד שלא כדין מה שתפס ע"י כותי א"כ בכה"ג לא מצי לתפוס. כן נ"ל. ואע"פ שאפשר עוד לחלק בין לכתחלה לדיעבד וכדאיתא בהגהת אשרי פרק המניח באחד שעשה דין לנפשו ע"י עכו"ם ולא היה אפשר בע"א ופטרוהו וכן נראה שמחלק מהר"מ איסר' בהג"ה סימן ד' לענין לכתחילה ודיעבד מ"מ נראה לענין ספיקא דדינא אף בדיעבד לא מהני תפיסה ע"י עכו"ם מטעם שכתבתי ודוק ע"כ הג"ה)

אם לא כשיכול לברר דבריו בפני בית דין דוקא שהוא שלו דאם לא כן חייב על ההכאה או על ההיזק אבל לענין להחזיק בגוף הדבר יכול ליקח ממנו אפילו אינו יכול לברר בפני בית דין רק שהוא בענין שמועיל תפיסתו כגון שהוא ספק מחמת שטר כהך עובדא דהקהל שתפסו מכמר יואב או שאר ספיקא דדינא וכה"ג. כל זה נ"ל בכוונת דברי מהרי"ק ובהמשך לשונו ועיין שם ואם כן אזד' לה כל תמיהות מהרש"ל שם בפרק המניח עליו. וגם מהרש"ל גופיה שם פסק כן בספיקא דדינא או ספיקא דרבוותא מהני תפיסה אפילו בעדים אלא שהבין דמהרי"ק ר"ל דכל א' יוכל לתפוס מחברו שום דבר אפילו בעדים ויאמר שלי הוא כשטוען ברי אפילו הוא בענין שמכחישין זה את זה ועל כן האריך לחלוק עליו. וחלילה זה לא עלה. על דעת מהרי"ק והלא כל הש"ס ופוסקים מלאים מזה בפ' המקבל ובפרק חזקת הבתים ובפרק כל הנשבעין והרבה מקומות עצמו מספר דהיכא דאיכא הכחשה לא מהני תפיסה בלא מגו היכא דאיכא עדים וראיה כמבואר גם כן בפוסקים ובטור ח"מ וש"ע סימן ע"ב וקל"ג ורצ"ז ושאר דוכתי טובי. וגם אינו עולה על דעת שום בר דעת לומר שיועיל תפיסה בכה"ג דא"כ נא שבקת חיי לכל בריה דכל א' יתפוס משל חברו ויאמר שלי הוא ואפי' בר בי רב דחד יומא לא יטעה בזה הלא מהרי"ק מיירי כדפיר'. עיין שם בתשו' דוק ותשכח דכן הוא (ולפ"ז גם מ"ש מהר"י ן' לב ספר א' סימן מ"ו דף ע"ו ע"א דלא זכה מכח תפיסת ספק לחנם דחק דבנדון דידיה שם פשיטא דלכ"ע לא מהני תפיסה דעד כאן לא מהניא תפיסה אלא בספיקא דדינא אבל במי שרוצה לזכות בחברו וטוען ברי פשיטא דלכ"ע לאו כלום הוא) וגם בדרכי משה ובסמ"ע סימן ד' ס"ק ד' משמע להדיא דמהרי"ק. מודה דהיכא דלית ליה מגו לא מהני תפיסה. וגם בבית חדש סוף סימן ד' כתב כן אלא שמפרש דמהרי"ק מיירי שבא בהיתר ליד הקהל. ולא נהירא דבמהרי"ק שם לא משמע כן שהרי מפלפל שם בכל התשובה אי מצי הקהל למיעבד דינא לנפשיה ולתפוס עיין שם. ועוד משמע שם כן כמה פעמים במהרי"ק שהקהל תפסו מן כמר יואב ע"ש. (דין היכא דלית ליה מגו ויש הכחשה ביניהם אפי' בא בהיתר בידו לא מהני תפיסה אפי' קהל תפסו) גם דינו של הבית חדש ליתא לפי עניות דעתי דכיון דאין לו מגו אם כן מה בכך שבהיתר בא לידן ס"ס מחויב להחזיר מה מתחת ידו אלא כוונת מהרי"ק כדפירש שהיה להקהל טענה מחמת שטר הצווא' של הקדש דבכה"ג מועיל תפיסה אפילו בעדים כדלעיל סי' מ"ח ונ"ד ע"ש או שהיה להקהל טענות לזכות מצד הדין והיה ספיקא דדינא (וע' לעיל סי' ע"ט הבאתי קצת לשון מהרי"ק) כן נ"ל ברור

תוכן העניינים

תקפו כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה