תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קיא
(ראיה לדברי מהריב"ש סי' שצ"ו) וראיה ברורה לדברי מדברי הריב"ש סי' שצ"ו שכתב שם כל הנך חלוקים שכתב הרא"ש פרק המניח וטור דלא מצי למיעבד דינא לנפשי' רק בדבר המבורר שהוא שלו והעתיק שם גם כן כל דברי הטור דסימן ד' וכתב וזה לשונו וכן נשתמשו הגאונים ז"ל מדין זה בענין התפיסות שיוכל אדם לעכב פקדון שבידו ולטעון עליו אם הוא חייב לו מצד אחר שהיה אפשר לומר יתן לו הוא את שלו ואחר כך יתרעם ממנו בב"ד על מה שחייב אלא שמטעם עביד אינש דינא לנפשיה הוא יכול לעכבו כדי להציל את שלו ואף על פי שהיה יכול להציל בב"ד כגון דאיכא עדים וליכא פסיד' או אפילו לתפוס מטלטליו כל שמצאום ברשות אחרים או אפילו ליקח מידו ומביתו כל שהחוב אינו הלואה ממש אבל בהלואה ודאי אין לו ליכנס לביתו למשכנו ולא לחטוף מידו אלא דאי עבד מהני ואפילו לרבא דאמר כל מילי דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד לא מהני הכא שאני דכתיב השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש מעיקר' לא כדאיתא בפ"ק דתמורה וכבר הסכימ' דעתך לדעתו בזה עד כאן לשונו כרי להדיא כדברי דכל שאינו החוב הלואה מותר לעשות דין לנפשיה וכן אפי' הלואה אי עבד מהני ולפי מ"ש לקמן סימן קט"ו דהיכא דליכא משום איסור דלא תבוא אל ביתו לעבוט מותר אפי' לכתחלה למשכנו לעשות דין לנפשיה אפילו בחפץ אחר פשיטא דליתנהו לדברי מהרש"ל אלא אפילו לכתחלה מיתר לתפוס בכה"ג דספיקא דדינא או בספק שבשטר או בעדות דתרי ותרי וכהאי גוונא או היכא דאית ליה מגו ודוק ועמ"ש לקמן סימן קי"ד: