תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קו
(עוד מביא ראיה מתשובת דברי ריבות סימן שט"ו וג"ז אינו ראיה כלל) עוד רצה להביא ראיה מתשו' דברי ריבות סימן שט"ו דכתב שם גבי ראובן שהניח אלמנה ובן ובת ונתנה האלמנה הרבה מנכסי ראובן וגם בית א' להבת והשיב דאמר שמואל בפרק מציאת האשה לפרנסה שמין באב ונחלקו הפוסקים אי אמרינן דעתיה דאב בין לאוסופי על עישור נכסי ובין לפחות או דוקא לפחות מעישור נכסי אבל לאוסופי לא והר"ן הכריח כדברי ר"מ דלא אזלין בתר אומדנא דאב אלא לפחות מעישור נכסי אבל להוסיף לא וכ"פ הרא"ש כמ"ש הטור סימן קי"ג וכ"פ מהרי"ק שורש ע"ח וכיון שמת ראובן הנזכר הנכסים עומדים בחזקת היתום וכיון שבן חי נתן רשות לאמו להוציא הנכסים מחזקת היתום וליתן לבתה יותר מעישור נכסי במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא כ"ש דבנדון דידן מעולם לא אמדוהו לראובן לתת הסך שנתנה לבתה ונמצא שכל מה שנתנה יותר מעישור נכסי היה גזל גמור שגזלה מעולה ליתום כו' ולענין הבית הנזכר אם הי' ידוע שהיתה של ראובן אביו אפי' החזיקו בה כמה שנים אין מועיל להם חזקת כו' עכ"ל הרי שכתב דהוי פלוגתא דרבוותא ואפ"ה פסק דהוי גזל גמור וצריכ' הבת להחזיר הכל אלה הם דבריו. וגם בראיה זו אין ממש מג' טעמים
א שהרי כתב והר"ן הכריח כדברי ר"ת כו' ול' הכריח משמע שכן הוא עיקר כיון שהכריח כן וגם מדכתב וכן פסק הרא"ש וטור ומהרי"ק כו' משמע דס"ל דכן עיקר. ומ"ש אח"כ מי נתן רשות כו' במקום דאיכא פלוגתא דרבוותא כו' ר"ל כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא והעיקר בהנך רבוותא דלא אמרינן דעתיה דאב להוסיף א"כ מי נתן לה רשות כו':
ב שהרי לא כתב רק מי נתן רשות לאמו כו' ואתמוהי קמתמהי מאמו שעשתה שלא כדין דכיון דהוא פלוגתא דרבוותא לא היה לתת יותר מעישור נכסי אבל לא הזכיר כלום שהבת צריכה להחזיר הכל רק בבית כתב שאין מועיל חזקתה וקרקע שאני דלא מהני בה תפיסה וכמ"ש לעיל סימן נ"ח וסימן צ"ב וצ"ו. ומ"ש שכל מה שנתנה יותר מעישור נכסי היה גזל גמור שגזלה ליתום כו' ר"ל גזל גמור ביד אמו אבל אצל בתו אה"נ דלא הוי גזל גמור:
ג שהרי לא כתב דהוי גזל גמור כו' רק אחר מ"ש כ"ש דבנדון דידן מעולם לא אמדוהו לראובן כו'. א"כ כיון שמעולם לא אמדוהו לראובן כו' ליכא פלוגתא דרבוותא כלל וא"כ פשיטא דהוי גזל גמור וזה ברור: