תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קג
(עוד ראיה מתשובת מהרד"ך) ועוד ראיה מתשובת מהר"ר דוד כהן דאפי' היכא דפליגי בתפיסה עצמה לא מפקינן מיניה שכתב בבית ב' סי' ט' וזה לשונו אלא שאני אומר דהואיל והגברת הזאת תפסה שאין להוציא מידה לדעתו של מהר"מ ז"ל דהואיל ואנו מסופקין בדבריו אם הוא ז"ל בכ"מ שהוא חייב להוציא וליתן כתובה סבר כן או דוקא במקום שאמרו בהדי' יוציא ויתן כתיבה אין לנו להוציא מידה מספקא אליבא דהרמב"ם ז"ל דסבר בכל תיקו שבש"ס אפילו היכא שהנתבע מוחזק אם תפס התובע אין מוציאין מידו ואפילו היכא שהספק הוא מצד הדין בעצמו ונא מצי נתבע לטעון בהא (נ"ל שצ"ל בריא) שהרי בהנהו בעיא דרבי ירמיה דפרק מרובה סוף מתני' דמכרו חוץ מא' ממא' שבו פסק הוא ז"ל בפרק שני דהלכות גנבה שאם תפס הניזק תשלומין ד' וה' שאין מוציאין מידו ואפי' להראב"ד ז"ל שהשיג על דבריו מודה הוא בכנדון דידן שאין מוציאין מיד התופס דעד כאן לא פליג אלא מטעמא דהוי קנס אבל היכא דלאו קנס הוא דבנדון דידן מודה הוא שאין מוציאין מיד התובע שתפס וכתב הרב במ"מ משמו וכן בההוא דפ"ק דמציעא בספק בכור שתקפו כהן פסק הרמב"ם בפ"ב מה' בכורות שאין מוציאין מידו ולא מצאנו שהראב"ד ז"ל יחלוק עליו וכן פסק בעל הסמ"ג ז"ל ולא כהנהו רברבי דסברי דמוציאין ודקדקו מזה דכל שתחלת דינו המע"ה ותפס חברו דמוציאין מידו וכן בסמ"ג בעשה סי' ע' כתב שרבינו חננאל ורש"י ז"ל סברי כהרמב"ם בכל תיקו שבש"ס עכ"ל אלמא דאפי' היכא פליגי בתפיסה עצמה מהני תפיסה. ואע"ג שכתבתי לעיל סי' א' וב' דלא קי"ל כהרמב"ם ומהרד"ך בהך דספק בכור היינו דוקא בספק בכור ומכל הנך טעמי שכתבתי שם וכמ"ש בסמוך