תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן קא
רק שכתב מהרי"ט שם וזה לשונו אבל אני הבאתי ראיה בתופס בידו הואיל ומחלוק' היא בתפיסה עצמה אי חשיב' תפיסה או לא דלא הוי מדאמרינן בס"פ הכותב (דף פ"ד ע"ב) קריבי' דרבי יוחנן תפס פרה דיתמי מסימט' אתו לקמי' דרבי יוחנן אמר ליה שפיר תפסתי' אתו לקמי' דרשב"ל אמר ליה זילו אהדור אתו לקמיה דרבי יוחנן אמר ליה מה אעשה שכנגדי חלוק עלי ופירש"י ז"ל שקול כמותי ולא יהא אלא שקול כיון דפלוגתא היא יעמדו בתפיסתן אלא מאחר שעיקר פלונתא בהכי הוא אי מהניא תפיס' לא מיקרי תפיסה דאין לדחות דשאני התם דאפילו לרבי יוחנן הטין איתמר שכן הקשו התוס' לרבי יוחנן דאמר שפיר תפסתי' דהא מטין איתמר משמע דלכתחלה עבדינן כר"ע ושמא זה חשוב כמו דיעבד כיון שכבר תפסוה מכל מקום אפילו נימא שמחלוק' ר"ע ור"ט מחלוקת שקול תהני ליה תפיסה בתפיסת ספק אלא משום דבהא מילתא גופי' פליגי אי מהני' ליה תפיסה או לא מפקינן מנייהו ואין לדחות עוד דהני קריבי' דרבי יוחנן הוו ופסיל להו רבי יוחנן לדינא להכי אמר להו מה אעשה מ"מ מאחר שכבר נחלקו בהדיא ר"י ורשב"ל בהכי כדאמרינן לעיל כי אתי לקמי' דרשב"ל אמאי אמר להו זילו אהדורו מאחר שיודע שר"י חלוק בדבר אם לא שנאמר שרשב"ל באו לפניו בתורת בית דין ואין לדיין אלא מה בעיניו רואות ומכל מקום לא משמע הכי שהלשון שאמרו ברשב"ל כאן אמר בדרבי יוחנן אתו לקמי דרבי יוחנן ואחר כך אתו לקמי' דרשב"ל ואם איתא הל"ל אמר ליה רבי יוחנן שפיר תפסתי' אלא משמע שבדרך שאלה בא לפני שניהם עד כאן לשונו. ולפע"ד (מה שהביא מהר"ר יוסף טראני בתשובה סימן קנ"א ראיה מפרק הכותב דהיכא דפליגי בתפיסה עצמה לא מהני תפיסה אינה ראיה כלל מד' טעמים כמו שמבאר והולך) ראיה זו אין בה ממש מד' טעמים:
א דכיון דרבי יוחנן גופיה נא ברירה ליה דהלכה כרבי טרפון דאל"כ היאך פסקו כל הפוסקים כריש לקיש ונא כרבי יוחנן אלא ודאי סבירא להו דכיון דרבי יוחנן אמר מה אעשה שכנגדי חלוק עלי משמע דר' יוחנן גופיה לא ברירה ליה הכי. תדע דע"כ גם מהר"י טראני מודה דלא ברירא ליה לרבי יוחנן הכי דאל"כ פשיטא דהיה מועיל תפיסתו דהא לפי דברי רבי יוחנן הדין ברור דמהני תפיסתו ומה בכך שרשב"ל חולק עליו כיון דלדידיה גופיה ברור דלא כרשב"ל אלא ודאי רבי יוחנן לא היה בריר' ליה דהלכה כר' טרפון אלא חטין איתמר וא"כ פשיטא דאין להביא ראיה משם דהיכא דפליגי בתפיסה עצמה דלא מהני תפיסה דהא התם ליכא פלוגתא אלא לרשב"ל פשיטא ליה דלא מהני תפיסה ולר' יוחנן מספקא ליה ובכה"ג פשיטא דלא שבקינן מאי דפשיטא להאי ואזליה בתר ספיקא דאידך כדאשכחן בכמה דוכתי בש"ס ופוסקים כה"ג ועוד דהא ודאי התם לא מצי למימר קים לי כרבי יוחנן דהא רבי יוחנן גופיה לא בריר' ליה דמהני תפיסה אבל בעלמא היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא ממש דהאי פוסק סבירא ליה כדין ברור דמהני תפיסה בכהאי גוונא ואידך סבירא ליה דלא מהני ודאי מצי למימר קים לי כהאי פוסק דסבירא ליה דתפיסתו מהני:
ב דויא דהתם רבי יוחנן גופיה הדר ביה וס"ל כרשב"ל וכמ"ש מהר"י טראני גופיה שם שהבני חבור' נר"ו השיבו עליו בזה דמדברי הרא"ש ז"ל לא משמע הכי שכתב שהלכה כר"ע דרבי טרפון חברו הוה ואמרי' דון דייני כרבי טרפון ואהדרי' רשב"ל לעובד' מנייהו וגם ר"י אמר מס אעשה שכנגדי חלוק עלי משמע בעי למימר דרבי יוחנן גופיה הדר ביה משמעתיה עכ"ל בני החבורה ואף על גב דמהר"י טראני כתב שם שהשיב לבני החבורה וז"ל לא כמו שאתם סבורים דס"ל להרא"ש דרבי יוחנן הדר ביה משמעתיה דאם כן לא ה"ל למימר שכנגדי חלוק עלי כדפי' רש"י ז"ל אנוש כערכי וראוי לחלוק עלי דמשמע דעדיין המחלוקת במקומה עומד הל"ל הדרי בי אלא בא ללמוד הרא"ש ז"ל הלכה למעשה דמפקינן מיניה אהדר עובדא מינייהו ואף ר' יוחנן דפליג אמר מה אעשה שכנגדי חלוק עלי כלומר הואיל ויש מחלוקת שקול בעיקר התפיסה לא עלתה תפיסה דשלא ברשות תפסו וצריכים אתם להחזיר לבעליהן דה"ל תפיסה בספק אף אנו נאמר דלא מהני תפיסה עכ"ל. מ"מ דבריו אלו אינם מוכרעים דשפיר י"ל דר' יוחנן גופיה הדר ביה הגס שאפשר לדחוק ולומר דר' יוחנן לא הדר ביה מכל מקום מנ"ל לאתויי ראיה ובפרט שפשט לשון הרא"ש משמע דהדר ביה וכדעת בני החבורה ועכ"פ מידי ספיקא לא נפקא דע"כ לרבי יוחנן ספוקי מספקא ליה דאם לא כן לא הוי פסק הרא"ש כרשב"ל ולא כר' יוחנן כיון דלר' יוחנן ברור דמהני תפיסה וא"כ אין ראיה מהתם
ג דפשט' דמילתא דהך עובדא דר"י משמע דר' יוחנן היה פסול לדון לקריבי' דהא לא אשכחן בשאר מקומות בש"ס כה"ג דאתו לקמי' דר' יוחנן ואתו לקמי' דרשב"ל וא"ל ר' יוחנן בכנגדי חלוק עלי וכה"ג רק הכא דהוי קריבי' דר' יוחנן דהוה ר' יוחנן פסיל ליה לדינא וא"כ היה בהכרח שיבוא הדין לפני רשב"ל וא"כ כיון דרשב"ל הוה פשיטא ליה דלא מהני תפיסה א"כ שפיר קאמר ר' יוחנן מה אעש' שכנגדי שקול כמותי חלוק פלי ואין כל לכם נבטל דבריו מאחר שאני פסול לדין והוא הדיין ויכול להוציאו ויש רשות בידו לומר שאני חולק על ר' יוחנן שהרי הוא שקול כמותי. ומה שנאמר בש"ס הלשון בשניהם ושוה אין קפידא בכך ולא לחנם קאמר בש"ס קריבי' דר' יוחנן אלא להורות דר' יוחנן היה פסול לדונו. גם מ"ש מהר"י טראני כי אתו לקמיה דרשב"ל אמאי אמר להו זילו אהדורו מאחר שיודע שר' יוחנן חולק בדבר כו' דבריו תמוהים דדברי רבי יוחנן היו כאין נחשבו בעיני רשב"ל והוה ברירא ליה לרשב"ג דלא כר' יוחנן ולכך אמר להו אהדורו דשפיר עבד אפי' לא היו באים לפניו בתורת דין ומכל שכן לפי מה שכתבתי שבאו לפניו בתורת דין דהוכר' נפסוק להם לפי ראות עיניו:
ד שהרי ר' יוחנן לא אמר להם שיעשו כרשב"ל רק כשחזרו ובאו לפניו אמר מה אעשה איני יכול להושיע לכם שכנגדי חלוק עני ואף אם דעתי נוטה דשפיר תפסתו' מה אעשה שכנגדי חלוק עלי והוא שקול כמותי לעשות מעשה בדבר זה כמו שירצה:
וגם בתשו' סימן ע' כתב מהר"י טראני דתפיסה לא מהני בפלוגתא דרבוותא היכא דפליגי בתפיסה עצמה ועיקר רא תו שם מהך דפרק הכותב דלעיל וכיון שכבר בררתי דאין משם ראיה כלל אין צורף להשיב על יתר דבריו שכתב שם בסימן ע' כי נראה לכל מבין ומעיין שם בדבריו שאין בהם ממש מכח חדרים מעצמם מיניה וביה עיין שם שכתב בדף צ"א סוף ע"ב וז"ל וכן מוכח מההיא שמעתתא דריש מציעא דתקפו כהן כו' ולא תימא כי אמרינן דהוי תפיסה ספק דומיא דתקפו כהן שהוא ספק שא"א לעמוד עניו אבל בפלוגתא דרבוותא אמר קים לי אנא כהני מסתבר' טעמ' בתפיסה ודאי מחשבה אין טעם לומר כן דלאו כל כמיניה שיאמר כן הואיל ואנו אין בידינו להכריע בין שניהם מאי מהניא שיאמר לדידי ברירא לי הך סברא עכ"ל ודבריו אלו תמוהין כיון דאיהו גופי' מודה היכא דלא פליגי בתפיסה עצמ' אי מהניא דמהני' תפיסתו וכדכתב שם להדיא כמה פעמים אלמא דבע"כ צריך לומר דפלוגתא דרבוותא לא דמי לספק בכור מה"ט דפלוגתא דרוובתא חשיב טענת ברי וכמ"ש מהרי"ק שורש קס"א והבאתי לשונו לעיל סימן ע"ט או מאינך טעמי שכתבתי לעיל סימן פ"ה ופ"ז אם כן הוא הדין היכא דפליגי בתפיסה עצמה ודאי מצי למימר ברירה לי הך סברא: