אור ברסלב
תקפו כהן סימן צז

תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן צז

סימן צו

(עוד ראיה מתשובת הרשב"א דמהני תפיס' בפלוגתא דרבוות' ועוד ראיה מהרשב"א דס"ל בתיקו לא מהני תפיסה וכמ"ש לעיל סימן ע"ג משמו ובפלוגתא דרבוותא סבירא ליה דמהני תפיסה וכמו שאכתוב בסמוך לקמן סי' ק"ב:

וכן דעת מהר"ר דוד כהן דמהני תפיס' בפלוגתא דרבוותא והבאתי לשונו לקמן סימן ק"ג) וכן דעת מהר"ר שמואל די מודינא וכן מבואר להדיא בתשובות מו"ה שמואל די מודינא דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא וזה לשונו בסימן כ"ד דף כ"ז סוף ע"א ואם כן כיון דהוי פלוגתא דרבוותא לא מפקי' ממונא וכמ"ש הרא"ש ז"ל בתשובותיו. וגדולה מזו נראה ממהרי"ק ז"ל שורש קמ"ט וזה לשונו ודאי גבי ממונא מצי למימר המוחזק קים לי כחד מרבוותא ואעפ"י דכשנגדו חלוק עליו כי הת' דר"ת פליג עליה דרש"י ז"ל כו' עד ופשיטא דבכה"ג אפי' בענין ממון לא המ"ל קים לי כדברי ודלא ככל חכמי ישראל ואפילו תפס הוה מפקי' מיניה משמע מיה' דדוקא היכא דכל חכמי ישראל חולקים על היחיד ליכא למימר קים לי הא לא הוי יחיד אפי' הוי רובא לצד א' יכול למימר קים לי כהאי דנ"ד דאיכא גאונים דסברי כר"ת והדין נותן כן לע"ד משום דהלכה דאין הולכים בממון אחר הרוב. תו נראה לדקדק בלשון הרב הנזכר שהיה לו לומר ואפי' מוחזק מפקי' מיניה דהוה משמע בין מוחזק מעיקרו ובין תפס ומדקאמר ואפילו תפס הוא דמפקי' מיניה ביחיד נגד רבים הא היכא דלא תפס אלא שהיה מוחזק מעיקרו אפילו סברת יחיד מומחה כר"ת לא מפקינן מיניה עכ"ל עוד כתב מהרשד"ם בסימן ל"ח דף כ"ג ע"ד וז"ל אם היה בא מעשה לפני הייתי סומך על הכלל הגדול שמסר לנו מהר"מ והביאו הרא"ש בתשובותיו דכל היכא דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקי' ממונא ואם המוכר היה תובע מעות המכר מן הקונה והיה קונה אומר אי נתנו ביותר מחצה או חצי הייתי פוסק הדין עם הקונה ואם נתן כבר הקונה המעות למוכר או שתפס אותם ממנו מצד אחר והקונה תובע למוכר שיחזיר לו מעותיו הייתי פוסק שהדין עם המוכר לפי שהיה יכול לומר קים לי כהרי"ף והנמשכים אחריו כו' עכ"ל מבואר מדבריו אלו דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא וכ"כ עוד מהרשד"ם סימן רע"ח דף ר"א סוף ע"ג משמע בהא דפליגי הראב"ד והרא"ש באבק רבית אי תפס לוה משל מלוה דדוקא תפס ע"י כותים אבל אי תפס לוה משל מלוה שלא ע"י כותים לא הוה מפקינן מיניה כיון דהוה פלוגתא דרבוותא ע"כ:

וכן משמע מדברי תשו' מהר"ר שלמה כהן ספר שני סי' ר"י וז"ל סוף דבר הך מילתא דמלבושים הוי פלוגתא דרבוותא ואם תפסה האשה במלבושי בגדי שבת וי"ט וה"ה מהתכשיטי' שעשה לה הבעל וזכתה בהם האשה אין בע"ח גובה מהם שיכולה לומר קים לי כהנך רבוותא דס"ל דל"ש בגדי שבת לבגדי חול עכ"ל מיהו י"ל דשאני התם שלא היה הבע"ח מרא קמא. ודוחק (וכן דעת מהר"ר שלמה כהן סי' ר"י וקמ"ד וקצ"ו) ועוד מצאתי כן להדיא בתשובת מהר"ר שלמה כהן ספר שני ס"ס קצ"ד וסי' קצ"ו וז"ל וא"כ יראה לענין פסק' דדינא דנכסי צאן ברזל דשומרת יבם שמתה כיון דהוה פלוגתא דרבוותא אי יחלוקו או הכל בחזקת יורשי הבעל הכי נקטינן דאם תפס היבם ואפילו לאחר מיתת היבמה זכה בכל הנדוניא שלה ואין מוציאין כלל מידו שיכול לומר קים לי כהני רבוותא דס"ל דכל נכסי צ"ב הם בחזק' היבם ואיכא מרבוותא דס"ל דתפיסה לאחר שנולד הספק מהני אפילו שתפס הוא בעצמו דס"ל דספיקא דדינא ובפלוגתא דרבוותא הוי חשיב כטוען ברי ואפילו את"ל דחשיב כטוען שמא מ"מ אפשר לזכותו לפי סברת הרי"ף וה"ר שמואל ב"ר ברוך דס"ל דאפילו היכא דאיכא תרתי לריעותא תפיס' לאחר שנולד הספק וטענת שמא אין מוציאין מיד התופס וא"כ לפי סברת' יכול היבם ומצי למטען קים לי כהני רבוותא אפילו שתפס לאחר שנולד הספק וזכה בכל נדוניא ונצ"ב כיון שתפס ואי יורשי היבמה תפסו יכולים לטעון ולומר קים לן כהנהו רבוותא דס"ל יחלוקו ויזכו במחצה הנדוניא ולא יזכה היבם כי אם במחצית הנדוניא עכ"ל: וכן (וכן דעת מהר"ר לוי ן' חביב סי' ל"ו מוכח להדיא מדברי מהר"ר לוי ן' חביב סי' ל"ו (דתפיסה מהני' בפלוגת' דרבוותא בכל ענין שכתב שם בראש התשובה דף מ"ב ע"ב וז"נ ראוי לדעת אם נאמר שזוכה בהם מעתה לפרעון כתובת' כיון שתפסה אותם לדעת האומר מצו' חליצה קודמת ואולי יש ראיה לזה ממ"ש בהגהת מרדכי וז"ל מהר"מ היה רגיל לפסוק היכא שגדולים חלוקים בדבר אי תפס אידך לא מצי מפיק מיניה דא"ל האי אייתי ראיה שהלכה כזה הרב שפסק כן הרי כפי הנראה הדין עם האלמנה מזה הצד עכ"ל ועוד כתב שם בחלק הד' דף נ"ז ע"ד וז"ל האם תועיל להיות הנכסים בידה ושלא להוציא מתחת רשותה כיון דתפסה אותם כבר כתבתי למעלה דלכ"ע אין ליבמה כלל מכתובה ותוס' ונדוניא עד שתחלוץ ואפילו לדעת רש"י וא"כ בשביל שתפסה הנכסים אין לדון שתטול מה שאינו ראוי לה עדיין מן הדין ושתזכה בכתובתה מעתה קודם חליצה ובשלמא אם לדעת קצת הפוסקים היה הדין נותן שיש ליבמה כתובתה קודם חליצה אף בנא תפיסה אף דלדעת רוב הפוסקים אין לה כתובה ניחא לומר דאם תפסה לא מפקינן מיניה על פי אותו הלשון שכתבתי למעלה שכתוב בהגת' מרדכי וז"ל מהר"מ היה רגיל לפסוק היכא שגדולים חלוקים בדבר אי תפס אידך לא מצי מפיק מיניה כו' אבל כיון שלדעת הכל אין לה כתובה עד שתחלוץ אם כן התפיסה אינה כלום עד כאן לשונו ודוחק לומר דהתם מיירי שתפס קודם המיתה א"כ הוי תפיס קודם שנולד הספק דהא כבר כתבתי לעיל סימן פ"ו דבפלוגתא דרבוותא אין לחלק בין תפס קודם שנולד הספק או אח"כ:

(וכן נראה דעת מהר"א ן' ששון) וכן משמע בתשוב' מהר"א ן' ששון סי' מ"ב דף ס"ג סוף ע"ב שכתב שם וז"ל א"כ נמצא דשפיר מצי למימר הך מקבל מתנה קים לי כפלוני ופלוני ובפרט בבתים שהרי היה דר בתוכם בזמן הצואה ואחר מיתתה ג"כ וגם בקובירטור"יש יש מקום לומר שאם תפסה הרי הם שלו אפילו שהיתה תפיסה לאחר מיתה ואף אחר שנולד הספק ואע"פ שבזה יש להאריך הרבה והיה מקום לומר ג"כ דאי תפס לא תפס כמו שכתבתי במקום אחר מ"מ אפשר דזכה אפי' בקובירטורי"ש לדעת קצת הרבוותא וכמו שברור למעיין בדברי הפוסקים ז"ל עכ"ל. א"כ משמע דס"ל עיקר דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא אפילו לאחר שנולד הספק וכן משמע עוד מדברי מהר"א ן' ששון סוף סי' צ"ו דאם היה טוען שטר זה מכר ני בכתיבה ומסירה הוי מצי למימר יעקב קים לי כו' ע"ש ואף על גב דהשטר היה מתחלה בחזקת ראובן דהוא מארי קמא וע"ש ודוק. וכן משמע עוד מדברי מהר"א ן' ששון סימן ק"א דף ק"ד ע"ג דכתב דלא אמרינן מגו דהוי מצי למימר קים לי משום דקים לי טענ' רעועה היא כו' משמע דאי הוי טעין קים לי גופא הוי מהני' אף על גב דהתם בנדון דידיה הוי תפיס לאחר שנולד הספק ולא הוי תפיס גוף הדבר וגם תפס שלא ברשות שהרי לאה מסרם בידו כדי שיתנם ליורשי ראובן עיין שם ודוק אלא משמע דס"ל דבפלוגתא דרבוותא מהניא תפיסה בכל ענין וכן משמע עוד ממה שכתבתי לעיל סימן ע"ט בשם מהר"א ן' ששון ע"ש. ואין להקשות דהא כתב מהר"א ן' ששון בס"ס ס"ז והיה נראה לכאורה דדמי לתפיסה אחר שנולד הספק הא נמי לאו מילתא היא שהרי התפיסה שתפס זבולן היתה מוקדם כו' לק"מ דהתם לא קאי אפלוגתא שדה דרבוותא ע"ש ודוק:

תוכן העניינים

תקפו כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה