תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן צה
(עי' כוונת הרא"ש סוף כלל א') אלא נ"ל שקבלת הרא"ש מרבו מהר"מ היה דאפי' תפס חד מנייהו ואמר קים לי כחד מרבוותא לא מפקינן מנייהו וכן הבאתי לעיל סי' פ"ב דברי מהר"מ שרגיל לפסוק דהיכא שגדולים חולקים בדבר אי תפס אידך לא מצי מפיק מיניה כו' וכוונת הרא"ש לומר דהדיין לא יוציא ממון מספק אלא ישאר ביד מי שהוא מוחזק בו עכשיו בין מוחזק בו כבר בין מוחזק בו מחמת תפיסה ומייתי שפיר ראיה מפרק חזקת דהא התם משים דמספקא לש"ס הלכתא כרב' או כרב יוסף פסק הלכתא כותיה דרבה בארעא והא התם אינו מוחזק בקרקע כבר ולא החזיק בה ג' שנים רק התובע היה מוחזק בה וזה דר בה שלא ברשות דאל"כ פשיטא דאפילו רב יוסף מודה דבעל השטר נאמן במגו דאי בעי אמר לא היתה שלך מעולם או מינך זבינתא כשהחזיק בה ג' שנים וכן מוכח התם בסוגיא ובפירשב"ם ותוספות והרא"ש להדיא דידוע שהיתה קרקע זו של התובע ולא החזיק בה בעל שטר שני חזקה והשתא מוכח שפיר מדברי הרא"ש דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא ועוד נראה דמעיקרא לא קשיא מידי ותמהני על מהר"י ן' לב ומהר"א ן' ששון שהרעישו בזה בחנם דשפיר איצטריך הרא"ש בתשובת ובפסקו פ' אד"מ לקבלת רבו מהר"מ ולראיה מפרק חזקת משום דנהי דקי"ל בכל דוכתא וכן בתיקו המע"ה היינו משום דהתם פשיטא דאפילו אי עבד הדיין ופסק לשלם במקום דסלקא בתיקו או במקום דהוי המע"ה מהדרי' עובדא לפי סברתו דלא מהני תפיסה בתיקו כמ"ש לעיל סימן פ"ז בשם הנמוקי יוסף והלכך אין יכולת ביד הדיין לפסוק לכתחלה לשלם דמהיכי תיתי יהיה לדיין ברור יותר מהש"ס אבל היכא דאיכא פלוגתא דאמוראי או דרבוותא הוה אמינא דשפיר מצי הדיין למפסק כחד מנייהו אפי' בלא ראיה ובלא סברא דנימ' דהוי כמו שוד' דדייני דהא אי עבד הדיין כחד מנייהו קם דינא וכמש"ל סי' פ"ז א"כ ה"א דה"ה לכתחילה יכול הדיין לפסוק כאיזה מהם שירצה כי יאמר קים לי כהאי מ"ד לכך אשמועינן הרא"ש שהדיין לא יוציא ממון מספק ומביא ראיה מפרק חזקת וזה ברור. (עוד ישוב ברור לדברי הרא"ש בתשו' סוף כלל א' ושלא כמהרי"ק ן' לב ומהר"א ן' ששון) ומ"מ אפילו לפירושי זה או אפילו יהיה כוונת הרא"ש בתשובה כדברי מהר"י ן' לב ומהר"א ן' ששון מ"מ מוכח כן מדברי הרא"ש דמהני תפיסה בפלוגתא דרבוותא דכיון דמייתי ראיה מפרק חזקת אלמא דס"ל כפירשב"ם מדכתב שם דמספקא ליה לרב אידי בר אבין טעם של מי משניהם נראה יותר הלכך פוסק בראשון כרבה דאמרינן מה לו לשקר ויעמוד על מקחו דכיון דלא אתברר טעמיהם של רבה ורב יוסף המע"ה כו' וכן זוזי היכא דקיימי ליקום כו' **(
הגה"ה וז"ל הש"ס שם בפ' חזקת דל"ב ע"ב ההוא דא"ל לחבריה מאי בעית בהאי ארעא א"ל מינך זבינתא והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא (גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא הוא) מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי סמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא. ההוא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך והא שטרא א"ל שטרא זייפא הוא גחין לחיש ליה לרבה אין שטרא זייפא מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקט האי בידאי כל דהו אמר רבה מה לו לשקר אי בעי א"ל שטרא מעליא הוא א"ל רב יוסף אמאי קסמכת אהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא א"ר אידי בר אבין הלכתא כותיה דרבה בארעא והלכה כוותיה דרב יוסף בזוזי הלכתא כותיה דרבה בארעא היכא דקיימא ארעא תיקום והלכתא כותיה דרב יוסף בזוזי דהיכא דקיימו זוזי לוקמו עכ"ל הש"ס:)** א"כ הא התם בעל השטר תפס ואינו מוחזק כבר שהרי הקרקע ע"כ ידועה היתה להתובע תחלה וזה לא החזיק בה ג' שנים ואפ"ה מוקמינן לה בחזקת של בעל השטר מחמת פלוגתא דרבוותא וליכא למימר דשאני התם כיון שבעל השטר טוען ברי זבינתא מינך דהא כיון דאלו היה הדין ברור כרב יוסף לא היה מועיל טענת ברי דיליה א"כ אינו יכול לזכות בה אלא מכח פלוגתא דרבוותא וא"כ בכה"ג טענת ברי שלו חשיב' כטענת ספק שהרי מוכרח לומר קים לי כרב יוסף וא"כ בע"כ דבפלוגתא דרבוותא מצי התופס לומר קים לי אפי' אינו טוען ברי. תדע דאל"כ תיקשי ממ"ש טור סי' שפ"ח גבי מסור דלדעת הרא"ש ז"ל דס"ל דבתיקו לא מהני תפיסה לא מהני תפיסה בתיקו דגבי מסור והא התם הנמסר טוען ברי א"ו כיון שלא יוכל לזכות בו אלא מכח ספיקא דדינא טענת ברי דיליה לא מעלה ולא מוריד וכמ"ש לעיל סי' ט"ז א"כ ה"ה הכא ועוד דכיון דקרקע בחזקת בעליה קיימא וידוע שהקרקע היה שלו לא איכפת לן בטענת ברי דיליה וכמו שהוכחתי לעיל סי' מ"ה: