תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן פה
הנה נתבאר טעם אחד דלא דמי פלוגתא דרבוותא לתיקו מטעם דתיקו הוי טענת ספק משא"כ פלוגתא דרבוותא דהוי כמו טענת ברי וכמ"ש מהרי"ק ומהרש"ל ושאר אחרונים שהבאתי לעיל:
ועתה אבאר מה שנראה לי מסברתי לחלק עוד שני טעמים דלא דמי פלוגתא דרבוותא לתיקו (הטעם השני דבפלוגתא דרבוותא הוי כתופס קודם שנולד הספק) והוא כיון שכבר הוכחתי לעיל סימן ס"ו וס"ז ס"ח ס"ט דאפילו הרא"ש וסייעתו דס"ל דלא מהני תפיסה בתיקו מודי' דבשא' ספיקות מהני תפיסה קודם שנולד הספק והבאתי ראיות ברורות לזה שם אם כן ודאי יש חילוק גדול ביניהם. והוא דבתיקו כיון שאי אפשר להתברר לעולם שאין שום אדם יכול לפשטו כיון שכבר עלה בתיקו מזמן חתימת הש"ס א"כ מיד בשעת חתימת הש"ס נולד הספק וכל תפיסה מיקרי תפיס' שלאחר שנולד הספק וכמ"ש לעיל סימן ז' (דין בפלוגתא דרבוותא יכול הדיין להכריע כחד מנייהו אפי' בא כבר דין זה לפני דיינים אחרים או אפילו לפני אותו דיין עצמו ולא היה יכול להכריע) אבל בפלוגתא דרבוותא שהרי יש ביד הדיין להכריע מן הש"ס או הפוסקים אפי' מסברתו כחד מנייהו ואפילו אירע דין זה פעם אחת ולא היו הדיינים יכולים להכריע אם יבוא עתה לפני דיין אחר יכול להכריע דהכל תלוי בדיין שבא הדין לפניו וכמ"ש מהרש"ל פר' כיצד הרגל סי' א' וכמ"ש לעיל סימן פ"ב בשם תשובת הגאונים והוא פשוט מאד ואפי' אותו דיין עצמו יכול להכריע אחר כך אם כן כל היכא דתפס מיקרי תפס קודם שנולד הספק שהרי אם היה הדיין מכריע כחד מנייהו היה יכולת בידו להורות כן נמצא שלא נולד הספק עד עת שבא המשפט לפני הדיין ואין בידו להכריע וחלוק זה נראה לי ברור ואמתי: