תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן עז
(אין להקשות מדברי מהרמ"א סי' ר"ן ס"ג) ומה שכתבו מהרמ"א ומהר"ם יפה בח"מ סימן ר"ן ס"ג גבי בעיא דהקדיש כל נכסיו או חלקן לעניי' דאפילו תפסו עניים מפקינן מיניה לאו משום דס"ל דלא מהני תפיסה בכל תיקו או בעיא דלא איפשטא וכדמשמע בריב"ש סימן ק"ס להדיא שפסק כן בבעיא זו משום דס"ל דל מהני תפיסה בכל ספיקא דדינא. דאם כן יהיו מדברי מהרמ"א ומהר"מ יפה סותרים זא"ז, אלא דוקא בהך בעיא דחלקן לעניים כתבו כן משום דמשמע להו דגם הרמב"ם וסמ"ג דס"ל בכל תיקו דלא מהני תפיסה מודים בהא (דין בבעיא דש"מ שהקדיש נכסיו או חלקן או הפקירן בח"מ סימן ר"ן לא מהני תפיסה לכ"ע) דהא כתב הרמב"ם פ"ט מה' זכיה דין י"ט שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ולא שייר כלום או הפקיר או חלקן לעניים אם עמד חוזר בכל עכ"ל וכ"כ הסמ"ג בה' מתנה סוף דף קס"ב וכ"כ הב"י בש"ע סימן ר"ן שם אלמא מדכתבו בפשיטות דאם עמד חוזר בכל דאפי' תפסו עניים מפקי' מנייהו דאל"כ ה"ל לכתוב כמו שכתבו בכל תיקו שבש"ס ה"ז ספק ואם תפס אין מוציאין מידו. ואע"ג שכתבתי לעיל סימן ט' דאשכחן בכמה דוכתי ברמב"ם וסמ"ג שכתבו כן בתיקו או בעיא הדין בסתם כאלו נפשט ממש לקולא מ"מ ודאי דבכל מקום יש טעם בדבר ולא משום דס"ל דבכל תיקו לא מהני תפיסה שהרי כתבו בהרבה מקומות עצמו מספר דמהני חפיסה בתיקו אלא ודאי שאני בהך בעיא דחלקן לעניים כיון דאפילו הוי מתנה גמורה אין לו בעלים ידועים ויכול לחלקן לאיזו עניים שירצו לא מהני תפיסת עניי' דכיון דאפילו היה הדין ברור לא היו הב"ד יכולים לכופו ליתנו לעניים אלו אלא היה רשות בידו ליתנו לעניי' דעלמא בכה"ג מפקי' מנייהו דלא מהני תפיסתן לאחשובינהו מוחזקין דכה"ג וכן חלקתי לעיל סי' כ"ו ול"ד ול"ה לדעת הרא"ש וטור ורבי' ירוחם ושאר אחרונים:
וראיה לזה שהרי הב"י פסק בש"ע בכל המקומות בתיקו ובעיא דלא איפשטא דמהני תפיסה דין גם בבעיא דהפקיר ארנקי ויצא דרך פתח הבית בח"מ ס"ס דמ"ג לא מהני תפיסה ובח"מ סי' רמ"ג סכ"ד כ' אבל אם הפקירו וזכה בו אחר מוציאין מידו ונותנים לבעל הבית והבאתי לשונו לעיל סי' ל"ז והא הך דינא הוא בעיא דלא איפשטא בש"ס וכדמוכח בש"ע גופיה שם וכמ"ש שם ואמאי מוציאין מידו והרא"ש שכתב כן היינו משום דאזיל לטעמיה דסבירא ליה בבעיא לא מהני תפיסה אבל השולחן ערוך שפסק בכל המקומות כהרמב"ם אמאי כתב כאן דמוציאין מידו אלא ודאי (ביאור דברי הש"ע בח"מ ס"ס רמ"ג) שאני התם כיון דאין לו בעלים מיוחדים ואי הוה תבע ליה לבעה"ב לקמן שיתנו לו לזכות בו מדין הפקר לא הוה כפינן ליה א"כ בכה"ג לא מהני תפיסה. ואין להקשות דהא אפילו בספק בכור גופיה ס"ל להרמב"ם וסמ"ג וב"י דתקפו כהן אין מוציאין מידו וכמ"ש לעיל סימן א' אף על גב דהתם נמי אין לו בעלים מיוחדים וכן גבי בעיות דקנס כתבו נמי בכמה מקומות דאין מוציאין מידו וכן גבי בעיא דגלל שהבאתי בסימן י"ד אלמא דלא סבירא ליה להרמב"ם וסמ"ג ושלחן ערוך לחלק בכך ואע"ג שכתבתי לעיל סימן כ"ו ול"ד ול"ה דהטור ורבי' ירוחם ושאר אחרונים מחלקים בכך מכל מקום הרמב"ם וסמ"ג ושלחן ערוך לא סבירא להו הכא מדכתבו גם כן ספק בכור ובעיות דקנס ובעיא דגלל דמהני תפיסה. י"ל דשאני התם בספק בכור דרחמנא זכיה ליה לכהן וכן גבי בעיות דקנס הזכה מדין תורה או מדרבנן בקנס זה אבל בהקדיש או הפקיר כיון דלא זכה בהו אלא מצד הנותן שהקדיש או הפקיר מדעת עצמו מה שלא היה מחויב לעשות כן לא מן התורה ולא מדרבנן בכהאי גוונא ודאי לא מהני תפיסה כיון דאין לו בעלים ידועים כן נראה לי: