תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן סח
אמת שראיתי בתשו' מהר' דוד ן' לב סי' ראשון סוף דף נ"ג שכתב וז"ל לתירוצא קמא דתירץ הרא"ש בפ' האשה שנתארמלה דמיירי בתפיס קודם שנולד הספק נראה דהוא ז"ל סובר דתרתי לטיבותא בעינן ולמאי דתירץ א"נ שאני הכא שטוען ברי למדנו מדבריו דבחדא לטיבותא דהיינו בטענת ברי אע"ג דתפיס אחר שנולד הספק סגי אכל היכא דאיכא חדא לטיבותא דתפס קודם שנולד הספק מההיא דכתב הכא לא נדע סברתו ז"ל אם לא שנלמוד מההיא דפ"ק דמציעא דכתב וז"ל כללא דמילתא לטענת ברי מהני תפיסה אבל מי שהוא מסופק לא מהני תפיסתו לאפוקי מחזקת מאר' קמא נראה מדבריו דלא סגי בטענת שמא אף אם תפס קודם שנולד הספק עכ"ל וכה"ג כתב עוד מהר"ד ן' לב בס' שני סי' ס"ז דף פ"ב ע"ב והבאתי לשונו לעיל סי' מ"ז וכ"כ עוד מהר"ד שם וז"ל אבל בנידון דידן דתפס קודם שנולד הספק דילמא לא פליג הרא"ש עליה דרב אלפס הא ודאי ליתא דהרי כתב הרא"ש בפ"ק דמציעא וז"ל כללא דמילתא לטענת ברי מהניא תפיסה אבל מי שהוא מסופק לא מהניא תפיסה לאפוקי מחזקת מאר' קמא ע"כ משמע דבכל תפיסה קאמר דנח מהניא ואפילו בתפיסה דקודם שנולד הספק עכ"ל מהר"ד והבאתי לשונו לקמן סי' פ"ג (גם מהר"ר דוד בתשו' ן' לב כתב כהת"ה אבל אין דבריו נלפע"ד) אבל באמת אין דבריו נ"ל וכמ"ש בסמוך סי' ס"ו וס"ז ובפרט מ"ש דלתירוצא קמא דתירץ הרא"ש נראה דסובר דתרתי לטיבות' בעינן דהא ודאי ליתא דהא הרא"ש כתב כן כי היכי דלא תיקשי מספק בכור והא התם שמא הוא אלא דלתירוצא קמא בתפס קודם שנולד הספק לחוד סגי. ואולי דחקו למהר"ד ן' לב משום דגבי תרי ותרי מסתמא המלוה טוען ברי אבל אי משום הא לא איריא דהא הר"ן. פ" דכתובות כתב די"מ דמיירי שטוען שמא ובא לזכות מכח השטר וא"כ ה"ה לתירו' קמא דהרא"ש י"ל כן. ועוד דאפילו תימא דמסתמא טוען ברי מ"מ לתירוצא קמא לא איכפת לן בהא וטענת ברי דיליה לא מעלה ולא מוריד. אלא נ"ל כמ"ש דבתפס קודם שנולד הספק מהני להרא"ש אף בטענת ספק ואע"ג דמדברי הרמב"ן שהביא הרא"ש ספ"ק דבכורות משמע דלא מהני תפיסה אפי' קודם שנולד הספק מדכתב דהך דנתנו לכהן והך דהאומנים טעמא הוא משום דתפס ברשות והבאתי לשונו לעיל סי' נ' והא התם תפס קודם שנולד הספק ואפ"ה לא מהני אלא מטעמא שתפס ברשות מ"מ נראה דהרא"ש לא ס"ל כהרמב"ן בהא ונראה שלזה כתב הרא"ש ספ"ק דבכורות בסוף דבריו הרמב"ן ז"ל ר"ל שכל זה הוא לשון הרמב"ן ז"ל אבל איהו לא ס"ל כותיה לגמרי ולא הב"א דברי הרמב"ן אלא ללמוד מהן עיקר הדין שכתב הרמב"ן דאפילו היכא דלא מהני תפיסה אם תפס ברשות מהני מכח שאר הראיות שהביא כגון כור בשלשים סאה בסלע ודכותיה ונ"מ להרא"ש בתפס אחר שנולד הספק בטענת שמא דאם תפס ברשות מהני כמו בהך דכור בל' סאה בסלע כן נ"ל: