תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן מו
ואין להקשות דא"כ היאך הביא הרא"ש בפרק השואל ל' הרי"ף דה"מ במקרקעי אבל במטלטלי מהני תפיסה וז"ל ורב נחמן אמר קרקע בחזקת בעליה קיימ' כו' וקי"ל כותי' ושמעי' מינה דלית' להא דאמר רב איסתר' מאה מעי מאה מעי מאה מעי אסתר' איסתר' אלא כשמואל דאמר הלך אחר הפחות שבלשונות דמספקא לן אי תפס לשון ראשון או לשון אחרון הלכך הלך אחר פחות שבלשונות כדקי"ל דמספיקא לא מפקי' ממונא אבל אי תפיס לא מפקי' מיניה דה"ל לאחר תפיסה נתבע וה"מ במטלטלי אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן דאמר קרקע בחזקת בעליה עומד' עכ"ל. הא לפי מ"ש אף במטלטלי לא מהני תפיסה מספיקא לדעת הרא"ש. ואין להקשות דהא בלא פירושו נמי תיקשי הכי דהא בהדיא כתב הרא"ש פ"ק דמציעא ופ"ב דכתובות דלא מהני תפיסה אף במטלטלים בטענת שמא דבלא פירושי יש לדחוק דמ"ש בפרק השואל וה"ה במטלטלי כו' מיירי בטוען ברי אבל לפי מ"ש דבטוען ברי אף בהך דרב נחמן לא מפקי' מהשוכר א"כ היאך קאמר אבל במקרקעי קי"ל כרב נחמן כו' אלא ע"כ מיירי בטענת ספק ואם כן הדר' קושיא לדוכתא. אבל באמת לק"מ משלשה טעמים הטעם הא' יכילנ' לשנויי (דרך הרא"ש לכתוב בסתם כלשון הרי"ף אע"ג דלא ס"ל הכי) שכן דרך הרא"ש להעתיק ל' הרי"ף אף על גב דלא ס"ל הכי עיין בס"פ אלו טרפות גבי אפרוחים שלא נתפתחו עיניהם כתב הרא"ש כלשון הרי"ף ורבנן סברי כיון שיצא לאויר העולם שרי וכן הלכתא בפ"ק דביצה פסק הרא"ש כר' אליעזר בן יעקב ודלא כרבנן וכ"כ הטור י"ד סימן ט"ו ופסק רב אלפס כת"ק דשרי וא"א ז"ל פסק כר' אליעזר עכ"ל. א"כ בע"כ צ"ל דמה שכתב הרא"ש פרק אלו טרפות העתיק ל' הרי"ף ולי' לא ס"ל (מה שהקש' בטורי זהב סי' ט"ו דברי הרא"ש אהדדי לק"מ) ובזה ניחא דל"ק מה שהקש' בס' ט"ז סימן ט"ו דברי הרא"ש אהדדי וכבר השגתי עליו בספרי נקודת הכסף אשר חברתי עליו השגות וכן משמע להדיא מדברי הבעל מעדני מלך (דף קע"ט ע"ב) כמו שכתבתי. עיין בס"פ גט פשוט כתב הרא"ש כלשון הרי"ף דקי"ל שעבוד' דאורייתא ובפ"ק דב"ק כתב הרא"ש וז"ל ב"ח אינו גובה חובו מן היתומים מעבדי' שהניח להם אביהם דהלכה כרב נחמן בדיני דאמר עבדא כמטלטלי דמי בכל מילי דרבנן לגבות מן היתומים כו' עכ"ל והיינו כמ"ש התוס' שם והרא"ש פרק הגוזל קמא דטעמא דרב נחמן דלא גבי מעבדי דיתמי דהוי מידי דרבנן דשעבודא לאו דאורייתא עד כאן לשונו (מה שהקשה בתשובת מהר"א ן' ששון ס"ס רי"ח דברי הרא"ש אהדדי בענין שעבוד' דאורייתא לק"מ) ושוב מצאתי בתשובת מהר"ר אהרן בן ששון ס"ס רי"ח שהקשה דברי הרא"ש אלו אהדדי והניח בצריך עיון (עיין שם ולפי עניות דעתי נראה ברור כמ"ש) ואף על פי שיש לגמגם על זה ממה שכתב הטור חושן משפט סוף סימן ח' והרא"ש פ"ק דמציע' גבי מתניתין דמצא שטרי חוב כו' וכן ממה שכתב הרא"ש ריש פרק הניזקין ואף על גב דקיימא לן שעבודא דאורייתא כו' והארכתי בזה כספרי (נרא' עיקר בדעת הרא"ש דשעבוד' לאו דאורייתא וכן דעת התוס' ומרדכי ובעה"ת בשם הראב"ד) מכל מקום העליתי שם דהעיקר דהרא"ש סבירא ליה להלכה כדעת התוספו' פרק קמא דקדושין דף י"ג ע"ב ופרק גט פשוט ריש דף קע"ו וכן כתב המרדכי שם דשעבוד' לאו דאורייתא וכן בתוס' רי"ד בקדושין דף י"ג ע"ב הוכיחו דקיימא לן שעבוד' לאו דאורייתא והשיגו על הרי"ף ע"ש שהאריכו בזה וכן כתב הבעל התרומות שער ס"א בשם הראב"ד דשעבודא לאו דאורייתא ומביאו ב"י בח"מ סי' ק"ד סט"ו עיין שם ועוד עיין בפרק קמא דמציעא סימן ט"ז כתב הרא"ש כלשון הרי"ף ופריק רב זביד כו' וכן נמי מתנת בריא אף על פי ששניהם מודים לא יחזיר לא לזה ולא לזה דדילמא כתבו להאי מעיקר' כו' ובסוף הפרק שם כתב דקיימא לן כאביי דעדיו בחתומיו זכין לו ואף על פי שהבית חדש בסימן ס"ה דחק בזה (מ"ש הב"ח בח"מ סימן ס"ה לדעת הרא"ש לא נהירא) כל מעיין ישפוט בצדק שדבריו שם לא נהירין כלל וכמו שהארכתי בספרי והעליתי דהעיקר דהרא"ש מתחלה לא העתיק רק לשון הרי"ף וליה לא סבירא ליה ולבי אומר לי שהרא"ש כשעשה חבורו מתחלה עשהו סביב הרי"ף כמו פירוש על דברי הרי"ף וכמו שעשה הר"ן רק אחר כך עשה מן חבור הרי"ף ומן חבורו הכל חבור אחד ונראה כן בהלכות קטנות שמקצתן נדפסים הרי"ף ופירוש הרא"ש סביב הרי"ף ומקצתן נדפסים הכל חבור אחד כשאר מסכתות הרא"ש. הרי נתבאר טעם אחד דאין קושיא ממ"ש הרא"ש פרק השואל כלשון הרי"ף דה"מ במקרקעי אבל במטלטלי מהני תפיסה: