תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן כד
וכן קשה על הב"ח סימן ש"ן שהביא דברי ב"י והקשה עליו קושיא אחרת ולא הרגיש במה שכתבתי וז"ל הב"ח אבל דעת הרא"ש כדעת הראב"ד דקנס שאני דאין אדם זוכה בו עד שעת העמדה [בדין] כ"כ ב"י וצל"ע דא"כ אפילו ליכא ספק לא ליהני תפיסה בקנס כיון דלא זכה בו אלא בשעת העמדה בדין וכיון דלהרא"ש מהני תפיסה בקנס כמ"ש הטור בס"ס שמ"ט א"כ לפ"ז גם בספק נימא דאי תפס לא מפקי' מיניה עכ"ל (דברי הב"ח בסי' ש"ן תמוהים בקושיא אחרת שהקשה על הב"י וכמדומה שלא הבין דברי הראב"ד) הגם שדברי הב"ח אלה תמוהים בעיני וכמדומה שלא הבין דברי הראב"ד דפשיטא דגם הראב"ד מודה דבודאי קנס אי תפס לא מפקינן מיניה כיון שהב"ד היה מחייבו בודאי אלו היו רשאין לדון דיני קנסות אם כן הוא יכול לתפוס לעצמו ולמיעבד דינא לנפשיה והוה כאלו עמד בדין במקום שרשאין לדון דיני קנסות רק דבספק קנס כיון שגם הב"ד לא היו יכולים לחייבו שהרי לא היו יכולים לגמור הדין ולחייבו כיון שהוא ספק אצלם א"כ האיך יזכה הוא בקנס והרי הקנס אין אדם זוכה בו אלא כשעמד בדין וא"כ כיון שספק הוא אצלם לא היה אפשר לזכות בו כלל אפי' היה עומד בדין וזה ברור ומדוקדק בל' הראב"ד וה' המגיד למעיין שם כן נ"ל ברור:
מ"מ קשה מאוד לומר שגם הב"ח שכח כל הנך דברי הרא"ש וטור שהבאנו לעיל ובודאי כדי שלא לתלות בוקי סריקי בהנך שלשה עמודי עולם הב"י וד"מ וב"ח לומר שנעלם מהם כל דברי הרא"ש ועוד דלעיל צריכים אנחנו לתת לב ולעמוד על סוף דעתם: