אור ברסלב
תקפו כהן סימן יט

תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן יט

סימן יח

אמנם מלבד הקושיא הנ"ל צריכי' אנחנו להתעורר בדברי הרא"ש והטור ומתוכן נבוא לבאר ג"כ דברי הטור אלו ואעתיק מתחלה כל לשונות הטור ור' ירוחם ושאר אחרונים השייכים לענינים אלו ומקורן בדברי הרא"ש ונבארם ומתוכן יתלבנו ויתבררו הדברים:

א בסימן קצ"ז ס"ד (מכאן עד סוף סי' י"ט הוא לשונות הטור ור' ירוחם ושאר אחרונים וביאור דבריהם) כתב הטור ז"ל גמל בהנהגה וחמור במשיכ' איכא חד מינייהו דלא קני ולא ידעינן הי מנייהו קני והי לא קני הלכך במכר ומתנה לא קנה חד מנייהו דאוקי ממונא בחזקת מארי ובמציאה והפקר קנו שניהם עכ"ל וכ"כ ר' ירוחם במשרים נתיב י' ח"ד וז"ל גמל במשיכה וחמור בהנהגה או בהפך חד מינייהו קני ומספקא בש"ס הי קני והי לא קני הלכך במכר או במתנה לא קני חד מנייהו ואוקי ממונא בחזקת מארי קמא ובמציאה והפקר קנו שניהם עכ"ל והוא מדברי הרא"ש פרק שנים אוחזין סימן י"ז ח"ל אבל גמל בהנהגה וחמור במשיכה חד מנייהו קני לרבנן דפליגי אר' יהודה ולא ידעי' (הכי איתא בש"ס שם דף ט' ע"א דאיכא חד צד דלא קני איכא דאמרי משיכה בחמור וא"ד הנהגה בגמל) הי קני הלכך אי במכר או במתנה לא קני חד מינייהו כיון דמספקא לן אוקי ממונא בחזקת מאר' קמא ובמציאה והפקר קנו שניהם דהזוכה הוא המוחזק ואין להוציא ממנו בספק עכ"ל (ועיין בטור סימן ק"ץ סי"ג הביא לשון הרמב"ם דמהני תפיסה בתיקו וכן בש"ע שם סי"ג וסי"ד העתיק לשון הרמב"ם ע"ש):

ב בסי' ר"ב סעיף ד' כתב הטור וז"ל הקנה הקרקע לאחד ולשני מטלטלים אגביו מבעיא אם קונה אם לאו ולא איפש' וכתב הרמב"ם לא קנה ואם תפס אחר שחזר בו המקנה אין מוציאים מידו עכ"ל ור' ירוחם כתב בנתיב ו' סוף ח"ב וז"ל וקרקע לא' ומטלטלים לא' בעיא ולא איפשטא שם ואוקי ממון בחזקתי' עכ"ל. והרא"ש פ"ק דקדושין לא כתב דבר מזה. ובש"ע סי' ר"ב סעיף ג' העתיק ל' הרמב"ם דפ"ג מה' מכיר' שאם תפסן אחר שחזר בו המקנה אין מוציאין מידו ומהרמ"א הגיה שם ויש חולקין וס"ל דמוציאין מיד התופס כדין כל ספק ממון עכ"ל וכן כתב מהר"מ יפה שם. והוא ממ"ש הר"ן פ"ק דקדושין וז"ל בעיין לא איפשטא ופסק בה הרמב"ם פ"ג מה' מכירה כדרכו ברוב (הא שכתב כיון דבעיא לא איפשטא אוקי ממונא בחזקת ברוב היינו משום שבקצת תיקו לא פסק כן ויש טעם לדבר וכ"כ ה' המגיד ספ"א מה' נזקי ממון וז"ל פסק שאם תפס אין מוציאין מידו וכן דרכו בכל תיקו דממונא מלבד קצת מקומות שיש טעם למה לא כתב כן עכ"ל ועמ"ש לעיל סי' ט' ולקמן סי' ע"ז) תיקו האמורים בש"ס בממונא דאי תפס לא מפקי' מיניה אבל דעת הרמב"ן והרשב"א דכל כה"ג מפקי' מיניה עכ"ל ומבואר בד"מ בקצרה. וכ"כ המגיד בפ"ג מה' מכירה בשם הרשב"א ושכן דע' העיטור:

ג ובס"ס ר"ב כתב הטור וז"ל אמר לו משוך בהמה זו ובמשיכתה קני כלים שעליה כו' לא קנה כלים שעליה כו' בד"א בלוקח אבל במציאה שאמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנאם עד כאן לשונו. וכן כתב ר' ירוחם נתיב י' ח"ד דלא קנה הכלים במשיכת הבהמה כי היא בעיא ולא איפשטא ואוקי ממונא בחזקת מארי' קמא עד כאן לשונו. והוא מדברי הרא"ש פרק שנים אוחזין סי' כ"ד שכתב וזה לשונו ובעיא זו לא איפשטא הלכך אם א"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה לא קני הכלים במשיכת הבהמה ואפילו בכפותה מארי קמא אבל במציאה והפקר אם אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קנה כיון דמספקא לן הרי הוא מוחזק מספק ואם תפסה אחר מוקמי' לה בחזקת מרא קמא שהוא מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מיקרי תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טעם דעד כאן לא קאמרה תפסה בהו מספק מוציאין אותו מידו אלא היכא דאיכא לאוקמי בחזקת מארי קמא אבל הפקר שיצא מחזקת מרי קמא תפיסת ספק מיקרי תפיסה ואין מוציא אחר מידו עד כאן לשונו ובש"ע העתיק ל' הרמב"ם דפ"ג מה' מכירה ע"ש ובס' מעדני מלך פרק שנים אוחזין הקשה אדברי הרא"ש הנ"ל ובדברי הרא"ש דגבי הזורק ארנקי שהבאתי לקמן סי' זה אות ה' וז"ל וצ"ע בפרק חזקת גבי שדות שגל הגר דבעיות שלו בתיקו ומסיק דבתרא קני ואין לחלק דהכא במטלטלים שאני דמכל מקום אין קמא מוחזק אלא מספק עד כאן לשונו (מה שהקשה בס' מעד"מ פ"ק דמציעא אהרא"ש שם מהרא"ש פרק חזקת לק"מ) ולפי עניות דעתי לא קשה מידי דשם באשרי פרק חזקת סימן ס' (ונתבאר בטור וש"ע סי' ער"ה ס"ט) גבי שדות הגר שאני שהרי הראשון לא היה מוחזק מעולם רק שהחזיק בא' מהן לקנות את חברתה או שהחזיק במצר לקנות שתיהן דאלו החזיק מתחלה בכולן פשיטא לן דראשון קנה ולא מספקא לש"ס כלל והלכך כיון שהראשון לא החזיק בה כלל שהרי מספקא לן אם חזקה של זו מועיל לחברתה ג"כ לא מחזקינן ליה ברשות קמא מספק ואחר שקנאו בחזק' בריאה מוקמי' ליה בידיה ועיין באשרי שם ותראה שזה ברור שוב מצאתי בתשוב' מוהר"ר משה מינן סי' ע"ז שהקשה לו השואל כן וכתב השואל וז"ל והיה נ"ל ליישב ולחלק בין תפיס' מטלטלי למקרקעי ודחה מהר"מ מינץ דבריו ותירץ כמ"ש ואביא דבריו לקמן בסמו' (אישתמיטתי' לבעל ממ"מ תשובת מהר"מ מינץ סי' ע"ז) ואישתמיטתי' לבעל מע"מ פשו' מהר"מ מינץ הנ"ל (שוב ראיתי בתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' קכ"ו שהקשה קושיא זו שהקשה המע"מ והניח בקושיא ולפע"ד לק"מ וכמ"ש):

ד ומיהו קשיא על דברי הרא"ש והנמשכים אחריו דסבירא להו גבי הפקר אם יש ספק בדבר אי קונה זכה קמא שהוא מוחזק מספק ואמאי נהי דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה היינו דוקא כשהיה הראשון פעם א' מוחזק בה בודאי דאמרינן אוקי ממונא בחזקת מארי' אבל היכא שהראשון לא היה מוחזק בה רק מספק אם לא מסתברא כלל להוציא מיד האחרון כשזכה בו בדין ברור דאע"ג דהיכא דהאחרון לא זכה בו גם כן רק מספק פשיטא דמוציאי' מידו ממ"נ דאי לא הוי חזקה א"כ גם הוא לא זכה בו ואם הוי חזקה אם כן קמא זכה מכל מקום היכא דקמא לא זכה בו רק מספקא כגון שאומר אני מושך בהמה זו לקנות כלים שעליה ודאי נראה דהאחרון שתפס וזכה בזכיה ברורה קני דמצי למימר לקמא אייתי ראיה דהדין עמך ולא שייך בכה"ג לומר אוקי ממונא בחזקת מארי קמא שהרי זה יאמר לו מאן לימא שהיית מארי קמא מעולם. ואף ע"פ שאין אני כדאי לחלוק על הרא"ש והנמשכים אחריו מכל מקום תורה היא ומוכרח אני לדבר את אשר בלבבי (נ"ל לדינא כאן דלא כהרא"ש וסייעתו) ועל כל פנים נ"ל לדינא דאין להוצי' מיד האחרון. דהא פשיטא דהרא"ש לא כתב כן אלא לפי שטתו דבספיקא דדינא מוציאים מיד התוקף וכבר כתבתי לעיל סי' ח' ועוד אכתוב כן לקמן סי' ע"א דהרבה פוסקים ס"ל דבספיקא דדינא אין מוציאים מיד התוקף אפילו הוי מארי קמא ממש וא"כ הכא כיון דנ"ל דלכ"ע אין מוציאים מיד האחרון מטעמא דפרישית הראשון לא הוי מרא קמא בודאי ודאי אין להוציא מיד האחרון כשזכ' בהפקר בזכיה ברורה כן נ"ל

ה (דין היכא דיש ספק בדין אם קונה בהפקר וקנה, א' בהפקר בספק זה ואח"כ זכה אחר זכיה ברורה אין מוציאים מידו) ואפשר ס"ל להרא"ש והנמשכים אחריו דבהפקר כיון דסגי בעלמא בחזקה כל דהוא אם כן אפילו הראשון מוחזק בה מספק מ"מ מיקרי מארי קמא וקצת משמע כן בתשו' מהר"ם מינץ סי' ע"ז בדעת הרא"ש אבל מכל מקום נ"ל לדינא כמו שכתבתי וזה לשונו מהר"מ מינץ שם. אך עיקר קושי' דידך היא הא דאיתא באשרי וז"ל גבי גמל בהנהגה וחמור במשיכה וכן גבי משוך חמור וקני כלים שעליה גבי מציאה והפקר קני דתפיסה מספק מהני נגד אחר שאין לו בה שום טענה ובאשרי פרק חזקת הבתים כתב בהדיא דלא מוקמי' ברשות מר' קמא מספק עד כאן לשונו וזהו קושיא דידך אלו שנים מיירי בהפקר מ"ש הא דפרק קמא דבבא מציעא דמהני תפיסה (כלומר תפיס' הראשון) ומוקמי' ברשות מרא קתא ומ"ש הא דחזקת הבתים דנא מוקמינן ברשות מרא קמא נ"ל דלא קשיא כלל דההיא דב"מ גבי גמל וחמור הלא תפס בה אמנם (כלומר אף) אם תפס בה שלא כדרך מכל מקום מוחזק בה למה יתפוס אחר או מה יטעון בשלמא במכר לא קנה דלא אחזי' כדרך והמוכר א"ל קנה כדרך שבני אדם קונים וכן איתא (פ"ק דב"מ דף ט' סוף ע"א) בש"ס בהדיא א"ל רב אשי אלא מעתה הגביה ארנקי בשבת שאין דרכן של בני אדם כו' אלא מאי דעבד עבד כו' אלא במקח וממכר עסקינן דאמר ליה קני כדרך שבני אדם קונין ש"מ דתפיסה מיה' הוי פי' גבי שבת אף על גב דהוי שלא כדרך כן איתא בס"א נמי וזה לשונו המוכר בהמה לחבירו ואמר ליה קני כדרך וכו' בשדה וסמט' קנה במציאה ובהפקר בכל ענין קנה עכ"ל וכן גבי משוך בהמה וקני כלים שעליה וכו' גם כן דינא דקמא קני דבעיא בש"ס אי מהני משיכת בהמה לכלים ונשאר בתיקו וכל תיקו המע"ה כדפסקו רוב דיעות ודלא כרב האי גאון דפסק כל תיקו חולקין כדאיתא בתוס' ספ"ק דגטין ובשאר דוכתי לכך לא קנה במכר להוציא מרשות מרא קמא אבל בהפקר ומציא' קנה כיון דתפס בה למה יתפוס אחר דבתפיסה או בקנין כל דהו קונין מן ההפקר כדאית' בפרק בתרא דב"מ הבטה בהפקר קנס והתוס' בפ"ק דב"מ מייתי לה וכן איתא בפרק המניח אבל ההיא דחזק' הבתים גם כן הוא בעי' דבעי ר' זירא החזיק בא' מהן לקנות אותה ואת חברתה בו' בעי ר' אלעזר החזיק במצר לקנות שניהן כו' ונשאר בתיקו לכך בתרא קנה דקמא אינו מוחזק רק באותו קרקע שהחזיק בה ואידך לא בא לידו מעולם אך אבעיא אם מועיל חזקה בקרק' זו לאידך קרקע וזה נשאר בתיקו לכן הבתרא המחזיק בה הוא מוחזק בה תחלה ואין לקמא שום חזקה להוציא מידו כיון דנשאר בתיקו ואמרינן בזה המע"ה כו' ואשר חלקת בין מקרקעי למטלטלי אמת הוא חילוק זה כי כן איתא בכמה דוכתי דיש חילוק בין מקרקעי ומטלטלי אך אין כאן מקומו ע"כ לשונו מהר"מ מינץ. הרי שכתב מהר"מ מינץ לחלק דבהפקר כיון דסגי בחזקה כל דהו כגון בהבטה בהפקר כו' דלכאורה קשה למה ליה הא אלא ודאי בא לומר דלא תיקשי למה לא יהא האחרון מוחזק בהפקר שהרי הראשון לא היה מרא קמא בודאי לכך קאמר דבהפקר בחזקה כל דהוא סגי והוה הראשון כמו ודאי מרא קמא. ומכל מקום קשה לי על מהר"מ מינץ לאיזה צורך פי' דגבי הנהגה בגמל ומשוך בהמה לקנו' כלים מיירי דאמר ליה המוכר קני כדרך שבני אדם קונין ואדרב' בש"ס ואשר"י לא משמע כן רק גבי רכוב בעיר קאמר התם דמיירי בהכי מה שאין כן הכא וטעמא דבמוכר לא קני כיון דלא תפס אלא מספקא אם כן מוקמי' לה בחזקת מרא קמא שהוא המוכר שהוא מרא קמא בוודאי ומיירי שהמוכר חזר בו קודם שהחזיק בו התופס החזקה בריאה וק"ל. ואפשר שחסרון יש בתשובת מהר"מ מינץ ור"ל כיון דאשכחן דיש חילוק בעלמא בין מכר להפקר לענין קני כדרך שבני אדם קונין אם כן ה"ה לענין מוחזק מספק יש לחלק בהכי דבמכר לא הוי התופס רק מוחזק מספק ובהפקר כוי כמו ודאי ודוחק וצ"ע. ומכל מקום לענין דינא נראה לי כמו שכתבתי למענה בסימן זה אות ד':

ו בסימן רמ"ב סעיף ד' כתב הטור זה לשונו אפילו אמר סתם כתבו לו אינו כלום אלא אם כן אמר להם כתבוהו בשוק' וחתמוהו בברא וכיוצא בזה וכתב הרמ"ה ואם לא כתבו העדים שאמר להם כן והחזיק בהם המקבל [כו'[ וטוען דבמתנה גמורה יהבי' ניהליה לא מפקי' מינה דספקא הוא וכל היכא דקיימא ממונא תיקום אבל א"א הרא"ש ז"ל כתב דמפקי' מיניה עכ"ל. וכה"ג כתב רבי ירוחם במשרים נט"ו ח"ב וז"ל ואם תפס מוציאין מידו ותפיסת ספק לא מהני עד כאן לשונו והוא מדברי הרא"ש פרק חזקת הבתים סי' ל"ג שכתב וז"ל אמר רב יודא האי מתנת' טמירת' לא מגבינן בה ואפילו אם תפס מפקי' מיניה שאנו אומדים דעתו שלא גמר לתת בנפש חפצה אלא שהוצרך לפנים לתת לו הלכך לא קנה ולא שיהיה הדבר מסופק אם קנה אי לא קנה ואפילו אי הוי ספיקא דדינא לא מהניא תפיסה דתפיסת ספק לאו תפיסה היא דאוקי ממונא בחזקת מארי' כדאמרינן בפ"ק דמציעא תקפו כהן מוציאין מידו עכ"ל ואע"ג דהרא"ש לא כתב כן אלא בדברי רב יוד' במתנתא טמירת' ודאי אבל לא בסתמא מ"מ סבירא ליה להטור דגם בסתמא דמבעיא לש"ס ס"ל להרא"ש הכי ומפקי' מיניה וכן כתוב להדיא ברמזים דאם לא כן למה ליה להרא"ש לכתוב ואפילו אי הוי ספיקא דדינא אלא ודאי בא לומר דאפילו בסתמא דמסקי' חיישינן והיינו מטעם דהוי ספיקא דדינא אפ"ה מפקי'. וכ"כ הב"י וד"מ והב"ח סי' רמ"ב דכן דעת הרא"ש וטור ע"ש:

ז בס"ס רמ"ג כתב הטור וזה לשונו הזורק ארנקי לבית בפתח זה ויצא דרך פתח אחר ונתנו לבעה"ב במתנ' וחזר בו בעודו באויר הבית מבעי' אי הוי כמונח ויזכה לו אויר ביתו או לא ויכול לחזור בו ולא איפשט' לפיכך אם חזר בו אין בעה"ב יכול להוציאו מידו אבל אם הפקירו וזכה [בו] אחר בעודו באוי' מוציאין אותו מידו ונותנים לבעל הבית עכ"ל והוא מדברי הרא"ש פ' שנים אוחזין סימן ל"ב שכתב וז"ל ולא איפשטא הלכך במתנה יכול לחזור בו דאוקי ממונא בחזקת מארי קמא אבל בהפקר הואיל ונסתלקו הבעלים אם החזיק בה אחר מוציאין מידו דבע"ה מוחזק מספק תחלה עכ"ל ובש"ע שם כתב כדברי הטור וסתמו כל האחרונים כן ולקמן סי' ע"ז נדבר מזה:

ח בדין שתק ולבסוף צווח שבס"ס רמ"ה אם חזר זה שקדם וזכה ותקפו מיד הבעלים אין מוציאין מידו) בס"ס רמ"ה כתב הטור וז"ל ואם זיכה לו ע"י אחר בפניו ושתק ואח"כ אמר אי אפשי בה כתב הרמב"ם שהוא ספק לפיכך אם קדם אחר וזכה בהן לעצמו אין מוציאין מידו דשמא המקבל זכה וכיון שאמר איני רוצה בה הרי הפקירה וזה שקדם זכה בה ואין מוציאין מידו ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה מיד זה שזכה בה אין מוציאין מידו דשמא המקבל הוכיח סופו על תחלתו שלא זכה בה וברשות הבעלים הראשונים קיימא ע"כ ומדברי א"א הרא"ש ז"ל יראה שזכה בה המקבל עכ"ל והיינו משום דמשמע ליה להטור דהרא"ש פסק כת"ק וכדאיתא בב"י ובש"ע העתיק לשון הרמב"ם ומהרמ"א הגיה דעת הרא"ש דזכה המקבל בכל ענין. וכ"כ מהר"מ יפה שם ורבי' ירוחם נתיב כ"ד ח"א כתב כהרמב"ם וכתב בסוף וכ"כ הרמב"ם וכן רב אלפסי עכ"ל (לפי דברי ר' ירוחם גם הרא"ש יכול לסבור שזכה לו ושתק ולבסוף צווח דהוי ספק ולא כהטור סימן רמ"ה לדעת הרא"ש) ולפי דבריו גם הרא"ש יוכל לסבור דהוי ספק וכדעת הרמב"ם. ובסמ"ע שם ס"ק כ"א כתב אמ"ש המחבר ואם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוה כו' ול"ד לשאר ספיקא דממונא דקי"ל דמאחר שתפס הא' אין השני יכול לחזור ולהוציא מידו וכמ"ש ג"כ המחבר בר"ס קל"ט בדין ארב' שחולקים עליה בי תרי דשאני הכא דידוע הוא מבעליו הראשונים וה"נ לאחר שחזרו ותפשוהו הבעלים הראשונים מיד זה שקדם וזכה שוב אין שום אדם יכול להוציא מידו ואפילו אם אותו שקדם וזכה חזר ומוציאו מיד בעלים הראשונים אין מניחין אותו בידו עכ"ל (מ"ש הסמ"ע סי' מ"א ס"ק כ"א אין נלענ"ד) ואין דבריו נ"ל דהא בתיקו ושאר ספיקא דדינא ס"ל להרמב"ם והמחבר בכמה דוכתי דמהני תפיסה שתפסו מיד בעלים הראשוני' אע"פ שידוע מי הוא הבעלים הראשונים א"כ למה יגרע זה שקדם וזכה כשחזר ותפסו מיד בעלים הראשונים ול"ד לארבא דריש סימן קל"ט (מיהו גם גבי ארבא גופא העליתי לקמן באות זה דאם חזר ותפסו אין מוציאין מידו ע"ש) דהתם כיון שמתחל' כשבאו לב"ד היו הב"ד פוסקים כל דאלים גבר וכל א' מהן טוען ברי א"כ אמרינן ודאי זה שגבר תחלה אומר אמך דאל לא היה חברו מניחו לגבור עליו אלא ודאי אדויי אודי ליה וכן משמע לשון הרא"ש דגבי ארבא ומביאו הסמ"ע גופיה שם ר"ס קל"ט ס"ק ב' וכיון דאנן סהדי דאודי ליה פשיטא דלא מהני תו תפיסה מה שאין כן הכא דכל א' תופס מספיקא דדינא ולא שייך אודויי אודי ליה (גם דברי הב"ח ס"ס רמ"ה מעורבבים בזה) שוב ראיתי בב"ח ס"ס רמ"ה דארכבא אתרי ריכשי דמתחלה כתב לחלק כמו שכתבתי ואחר כך כתב כמ"ש הסמ"ע וז"ל וי"ל דהתם גבי ארבא כל א' טוען ברי ולפיכך כיון שגבר יד א' והחזיק בה חשבי' ליה כאלו נתברר בב"ד שהוא שלו דהא טוען ודאי ומוחזק בה עכשיו ושוב אין חברו יכול להוציאה מידו בגבורת יד אלא בראיה אבל הכא שזה לא החזיק בה אלא מספק דשמא הוא הפקר ולפיכך אם חזרו הבעלים הראשונים ותפסוהו מיד זה אין מוציאים מידם דבספק כי הא ביד בעלים הראשוני' קיימא ומשמע דאם אחר כך חזר וגברה יד האחר לותפס מיד בעלים הראשונים מוציאין אותו מידו דמיד שבאת ליד בעלים הראשונים שוב אין מוציאין אותו מידן מספק דברשות בעלים הראשונים קיימא וה"ט דבספק בכור תקפו כהן מוציאין אותו מידו דתפיסה מספק לא הוי תפיסה עכ"ל הרי שערבב הדברים והסכים ג"כ בזה להסמ"ע דאם חזר ותפסו מיד בעלים הראשונים מוציאין אותו מידו ולפענ"ד זה אינו וכמ"ש ומ"ש וה"ט דבספק בכור כו' תמהני עליו שהרי כל זה הוא מהרמב"ם והרי הרמב"ם ס"ל בספק בכור גופיה דאין מוציאין מידו וכמ"ש לעיל סי' א' משמו וכן הש"ע בי"ד ר"ס שט"ו. ואפילו להפוסקים שהסכימו בספק בכור מוציאין הא בספיקא דדינא ס"ל אין מוציאין אפי' תפסו מיד בעלים הראשונים וכמ"ש לעיל הבית חדש גופיה לחלק בכך וכמ"ש בשמו לעיל סוף סימן ה' וכל שכן הכא דאיכא פלוגתא דתנאי וכמ"ש הבית חדש גופיה דהיכא דאיכא פלוגתא דתנאי לא דמי לספק בכור והבאתי לשונו לקמן סימן צ"ח אלא ודאי כדפרישית.

ולפ"ז (דין כל היכא דקי"ל בספיקא דדינא תפסו אין מוציאין מידו אפי' חזר ותפסו כמה פעמים מבעלים הראשונים אין מוציאין מידו) כל היכא דקיימא לן תפסו אין מוציאין מידו ה"ה אם חזר ותפסוהו בעלים הראשונים אין מוציאין מידו ואם חזר ותפסו מיד בעלים הראשונים נמי אין מוציאין מידו. וזה נראה לי ברור ב (ראיה לדברי מדברי מהרש"ל פ"ק דב"ק ס"ס מ"ג) שוב מצאתי במהרש"ל פרק קמא דבבא קמא סוף סימן מ"ג וזה לשונו ונראה דכאן שייך כל דאלים גבר ואפילו בכח יכול לתפוס ממנו אם יש לו עדים על הנזק אבל זה לא יכול לחזור ולתפוס מידו אם הוא אלם מאחר שבא ליד הניזק כבר אם כן זכה בה כדין מה שאין כן בשאר תפיסה כמו שאפרש בפרק כיצד הרגל לענין ספיקא דדינא סי' ה' עד כאן לשונו הרי להדיא דס"ל בספיקא דדינא דאם חזר הראשון ותפסו מהני וסבירא ליה דל"ד לכל דאלי' גבר ומזה ראיה ברורה למה שכתבתי.. (עוד ראייה לדברי מתשובת מבי"ט) ועוד מצאתי ראיה ברורה לדברי דבספיקא דדינא אי חזר הראשון ותפסו אין מוציאין מידו מתשו' מבי"ט חלק א' סימן קמ"ג והבאתי לשונו לקמן סוף סימן צ' ע"ש. הלכך נראה ברור לענין דינא דאפילו היכא דמהני תפיסה אי חזר הראשון ותקפו לא מפקי' מיניה. (דין נ"ל בארב' דאם חזר ותקפו אין מוציאים מידו ולא כמו שכתב בש"ע ריש סי' קל"ט) ועוד דבהך דארבא גופיה דפסק בש"ע גופיה דאם חזר ותקפו מוציאין ממנו לא נ"ל כותיה משום דבספרו ב"י לא הביא שום חולק על הרא"ש פרק חזקת הבתים וטור. (אישתמיטתי' להב"י שם הרבה פוסקים דס"ל הכי) ואישתמיטתי' דרבים פליגי עליה הלא המה התוס' פ"ק דמציעא (דף ו' ע"א) ד"ה והא הכא כו'. (ואף על גב דמצאתי ברבי ירוחם שכ"כ בנתיב י"א ח"ב ופירשו התוס' וכל דאלים גבר היינו מי שיתגבר ביה ראשונה כו' ואם נתאלם אחר כך השני מחזירה לו כו' בלי ספק שלא כיון לתוספות שלפנינו רק לתוספות הרא"ש וכן דרכו בכמה מקומות) והגה' אשרי והאגודה שם בשם ר"י מבואר מדבריהם להדיא דאם חזר ותקפו ממנו זוכה ע"ש וכן הוא בהגהת מיי' ס"פ י' דטוען והובאה בתשובת מבי"ט ח"א בשאלות השניות סימן ל"א דף י"ג ריש ע"ג וכן הוא בהגהת מיי' פ"ו מה' ערכין (ואע"ג שראיתי בנמוקי יוסף פרק חזקת הבתים שכתב גם כאן כהרא"ש מכל מקום הנך פוסקים רבים נינהו) ואף על גב דבתשובת מבי"ט שם כתב דבתיקו לא מהני תפיסה כיון שתחלת דינו המע"ה אין תקיפתו כלום ומפקינן מיניה כו' ואין זה דין דכל דאלים גבר דכשחזר ותקפו אין מוציאין מידו כו' עיין שם היינו משום דסבירא ליה כדעת הפוסקים דבתיקו לא מהני תפיסה א"כ אפי' התפיסה הראשונה לאו כלום היא כיון שתופס מספק ול"ד לארבא אבל פשיט' היכא דמהני תפיסה כגון למ"ד בתיקו מהני תפיסה או בפלוגתא דרבוותא או בשאר דוכתי דקי"ל דתפיסה מהני אם חזר הראשון ותקפו אין מוציאין מידו וכמו שהוכחתי ובסמוך מדברי התשובת מבי"ט גופיה ח"א סימן קמ"ג. ואם לא תאמר כן יהיו דברי המבי"ט סותרים זא"ז אלא ודאי כמו שכתבתי והוא פשוט לדעתי:

ט בסימן רמ"ח סט"ו כתב הטור אבל ספר תורה מיבעיא ולא איפשטא לפיכך אם תפס אין מוציאין מידו עכ"ל וכ"כ הש"ע שם סעיף י"א ולשון הש"ע הוא לשון הרמב"ם פי"א מה' זכיה דין י"ד וגם מהרמ"א בהגהת ש"ע שם סעיף י"ב אמ"ש הש"ע וכל מה ששמו נכסי' לא קנה לא קרקעות כו' ולא ספר תורה הגיה מהרמ"א וז"ל מיהו בספר תורה אם תפס אין מוציאין מידו עכ"ל וכ"כ מהר"מ יפה שם בסעיף י"א כדברי הש"ע ובסעיף י"ב בדברי מהרמ"א ע"ש ובעיא זו איתא בש"ס בבא בתרא פרק מי שמת (דף קנ"א ע"א) וסלקא בתיקו והובא ברב אלפסי ורא"ש שם כלשון הש"ס ול' רבינו ירוחם נתיב כ"ד חלק א' וספר תורה בעיא ולא איפשטא ומספיקא לא מפקי' ממונא ע"כ:

י בסימן שמ"ו סי"ב כתב הטור וז"ל שאל פרה לרבעה או ליראות בה או לעשות בה פחות משוה פרוטה או ששאל ב' פרו' לעשות בהן שוה פרוטה מבעי' לן אם יש לו דין שואל [או לא] ולא איפשטא לן וכתב א"א [כו'] דלא מחייב בדין שואל אבל אי איכא ש"פ לשואל חייב בגנבה ואבדה כדין ש"ש הואיל ונהנה וכ"כ הרמ"ה שחייב בגנבה ואבדה כל היכא דאיכא ש"פ לשואל אף על גב דלגבי פרה ליכא ש"פ ואף לענין אונסים אי תפס לא מפקי' מיניה עכ"ל עוד כתב הטור שם סעיף י"ג שאל משני שותפים ונשאל לו אחד מהם מבעיא לן אי הוה בחלק של אותו שנשאל לו שאל' בבעלי' או לא [כו'] ולא איפשט' לפיכך אין מוציאין מספק ואם תפס לא מפקינן מיניה עכ"ל וכ"כ בש"ע שם סעיף י"א ומהרמ"א לא הגיה דבר גם מהר"מ יפה סתם כדברי הש"ע עוד כתב העור שם סעיף י"ז אבל שאלה בבעלים ואחר כך קודם שהחזירה שכרה שלא בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים ומתה בימי שאלה אחרונה או ששכרה בבעלים ואחר כך שאלה שלב בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים ונגנב בימי שכירות אחרונה מבעיא ולא איפשט ואי תפס לא מפקי' מיניה עכ"ל ובקצת ספרים היה כתוב ואי תפס מפקינן מיניה וכתב ב"י וד"מ ובית חדש שט"ס הוא וצ"ל לא מפקי' מיניה וכן הוא באמת בכל ספרי הטור חדשים וגם ישנים (שוב ראיתי בטור כתוב על קלף ישן נושן איתא גם כן לא מפקי') והרא"ש בפרק השואל ורבי' ירוחם נתיב ל' ח"ג כתבו בהנך בעיות דשאלה ולא איפשטא ומספיקא לא מפקינן ממונא משואל:

יא בסימן שס"ב [ס"ה] כתב הטור ז"ל מכרה הגזלן לעכו"ם אע"פ שהעכו"ם השביחה השבח לבעלים ואם מכרה העכו"ם לישראל אחר שהשביחה מבעיא אם אותו השבח של הנגזל או לא ולא איפשטא לפיכך אין מוציאין מיד הלוקח ואי תפס [נגזל] לא מפקי' מיניה עכ"ל וכן כתב הרמב"ם בפ' ב' מה' גזלה וכן כתב בש"ע שם סעיף ו' ומהרמ"א לא הגיה שם דבר גם מהר"מ יפה כתב דהואיל ונשאר בש"ס בתיקו אם תפס הנגזל אין מוציאין מידו עכ"ל וכן כתב רבי' ירוחם נל"א ח"ד וזה לשונו ועלתה בתיקו ולא מפקי' מיניה מלוקח ישראל ואם תפס השבח הנגזל כמו כן לא מפקי' מיניה עכ"ל והרא"ש כתב בפרק הגוזל קמא ועלתה בתיקו ותו לא כתב מידי:

יב בסוף סימן שס"ג כתב הטור מי שהיה לו צמר וסמנים שרויים ובא א' וגזלן וצבע הצמר בסמנין והוזלה צמר הצבוע בענין שאינו שוה אלא כמו שהיה שוה בהיותו קודם לכן ושואל הנגזל הסמנין מבעיא אם חייב לשלם או לא ולא איפשטא ואין מוציאין מהגזלן ואם תפס הנגזל אין מוציאין מידו עד כאן לשונו וכתב ב"י ומ"ש ואין מוציאין מהגזלן ואם תפס הנגזל לא מפקי' מיניה פשוט שזהו דין ספיקא דממונא עד כאן לשונו וכן כתב בש"ע שם דאם תפס הנגזל אין מוציאין מידו ומהרמ"א לא הגיה דבר גם מהר"מ יפה כתב שם ולא איפשטא לפיכך אין מוציאין מן הגזלן מספק ואם תפס הנגזל לא מפקי' מיניה הספק דהמע"ה ע"ש:

תוכן העניינים

תקפו כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה