תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן טז
הנה הטור דרך ממש בנתיב הרא"ש ובלשונו שהבאתי למעלה סימן ג' רק שהוסיף דגם גבי ניזק שטוען שזרק סל מלא מעות לים כו' וכן גבי מסור דלא מהני תפיסה לדעת הרא"ש (לכאורה קשה על הטור מנ"ל הא דלהרא"ש לא מהני תפיסה במסור ואדרב' בהרא"ש משמע לכאורה איפכא) אף שלכאורה קשה מנ"ל להטור הא ואדרב' בהרא"ש משמע להדיא דדוקא משום שהתופס אינו טוען ברי לא מהני תפיסה אבל כשטוען ברי מהני תפיסה אפילו תפס בעדים וכמו שמוכיח גם כן עוד לקמן סי' נ"א מדברי הרא"ש ובשלמא גבי ניזק שטוען שזרק לו סל מעות לים כו' לק"מ על הטור די"ל דהתם מבעיא לן דאפי' נאמינהו בשבועתו מכל מקום כיון דאין דרך ליתן מעות בסל יהא פטור אפילו היה ידוע בבירור שנתן בו מעות איהו דאפסיד אנפשי' שהניח מעות בסל וכמו שאכתוב לקמן סי' כ"ח דיש מפרשים הבעיא כך וגם בטור גופיה סי' צ' סט"ז משמע לכאורה כן בלשון הרמב"ם שהביא שם והלכך כיון דאפילו ידוע בבירור שהניזק אומר אמת מבעיא לששה סדרים אם כן הוי שפיר ספיקא דדינא לדעת הרא"ש. אבל במסור דאם היה ידוע בבירור כמה הפסידו היה מחויב לשלם מדינא דגרמי אם כן נראה דהרא"ש מודה בזה דבכה"ג מהני תפיסה דנהי בספיקא דדינא הוא אם הנמסר נשבע ונוטל מכל מקום השתא דתפיס נמסר וטוען ברי שהפסידו כך וכך מהני תפיסה כיון שאומר ברי לי שכך וכך הפסדתני ונשבע ונוטל: (אחרי העיון לק"מ על הטור)
אבל כד נעיין שפיר במלתא תתברר דדברי הטור סלקא שפיר וכהוגן דהא פשיטא דבכל דוכתא דלית ליה לתופס מגו לא מהני תפיסתו כלום אם לא בספיק' דש"ס להרי"ף והרמב"ם וסייעתייהו או בספק שבשטר דעדות שעל השטר דתרי ותרי וכמ"ש הרא"ש פ"ב דכתובות דאל"כ לא שבקת חיי לכל בריה דכל אדם יתפוס משל חבירו בעדים ויאמר שלי הוא וזה דבר פשוט מאד וכמו שנכתוב לקמן סי' קי"ד אם כן הכי נמי גבי מסור כיון דע"כ מיירי שתפס בעדים דאל"כ בלא ספיקא דדינא נמי פשיטא דמהני תפיס' לכ"ע כיון דאית ליה מגו דאי בעי אמר לא תפסתי ואם כן מן הדין הרי הוא מחויב להחזיר מה שתפס בעדים ותפיסתו כמאן דליתא דמי אם כן טענת ברי דידיה לא מעלה ולא מורדת דדוקא בספק שבשטר או בעדות שעל השטר דתרי ותרי מהני טענת ברי דידיה אף על גב דתפס בעדים וכמ"ש לקמן סימן ל"ד ומ"ח ונ"ג כיון שיש שטר בידו והוא טוען ברי על ספק שבשטר גופיה אבל לא בתפס בלא שטר. ולהכי נמי כתבו הטור סימן ל"א ושאר מחברים גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו דעדות שניהם בטלים ולא אשתמיט חד מנייהו דיכתוב דמהני עדותן אי תפס חד מנייהו בעדים אלא ודאי כמ"ש דדוקא כשיש שטר ביד המלוה אז אמרינן אוקי תרי להדי תרי ומשוינן לשטרא נמי בחזקתיה ולא מפקי' מיד המלוה שתפס משא"כ בלא שטר והלכך כיון דטענת ברי דידיה לאו כלום הוא דתפס בעדים בלא שטר והרי הוא מחויב מן הדין להחזיר מה שתפס והרי הוא כאלו ביד הראשון רק שבא לזכות בו מכח ספיקא דדינא דמבעיא לן אם נמסר נשבע ונוטל וכבר ס"ל להרא"ש דבספיקא דדינא לא מהני תפיסה א"כ שפיר כתב הטור גבי מסור דלדעת הרא"ש לא מהני תפיסה בספיקא דדינא ודו"ק ועיין לקמן סימן מ"ה:
ועוד (דין עדות דתרי ותרי בלא שטר נמי מהני תפיסה היכא שטוען ברי) נראה והוא העיקר דאפי' בעדות דתרי ותרי בלא שטר מהני תפיסה וכן משמע להדיא בנמוקי יוסף פ"ק דמציעא והבאתי לשונו לקמן סימן נ"ג ואף על גב שכתבתי בסימן נ"ד דבמה דס"ל להנ"י דבעלמא בטוען ברי לא מהני תפיסה פליגי הפוסקים עליה מכל מקום בהא לא אשכחן דפליגי עליה ואדרבה י"ל דכיון דאפילו במאי דס"ל לנ"י דלא מהני תפיסה ס"ל להפוסקים דמהני מכ"ש במאי דהנ"י גופיה ס"ל דמהני דגם הפוסקים מודים לו והא דלא כתבו הפוסקים כן גבי שתי כתי עדים המכחישות זו את זו היינו משום דהתם עיקר דוכתא דדינא הוא אם העדי' כשרים לעדות אחרת ולא מיירי התם מדיני תפיסה אבל אה"נ דלענין תפיסה מהני עדות דתרי אף על פי שיש ב' עדים אחרים המכחישים אותו וכן משמע להדיא מדברי תשובת הרשב"א סי' תתקע"ב שהבאתי לקמן סי' נ"ח ע"ש ומ"מ לא דמי לספיקא דדינא דנמסר דלא מהני תפיסה משום דשפיר יש לחלק בין עדות דתרי ותרי ובין ספיקא דדינא אף שטוען ברי משים דבכל תרי סמכי' בודאי ואינו בדין שנוציא ממון מרשות התופס וכמו שמחלק הנ"י כן (עיין בסי' נ"ג) משא"כ בספיקא דדינא דנמסר דאע"ג דטוען ברי מכל מקום על טענת ברי דיליה אין כאן עדים. דין קרוב לומר דבעדות דתרי ותרי אפילו אינו טוען ברי רק ע"פ ב' עדים מהני תפיסה) ועוד קרוב אצלי לומר דבעדות דתרי ותרי אפי' אינו טוען ברי מהני תפיסה דהא קי"ל בע"פ עדים חשוב כטענת ברי וכמו שמוסכם מכל הפוסקים בטח"מ ס"ס ע"ה וכן משמע מדברי הנ"י שהבאתי לקמן סימן נ"ג שהרי אינו מחלק שם בין טוען ברי או לא רק בין עדות דתרי ותרי ע"ש ודו"ק ומה שכתב הרא"ש פ"ב דכתובות והבאתי לשונו לקמן סי' ל"ד והנמשכים אחריו דמהני תפיסה משום דטוען ברי דמשמע הא אי לא טעין ברי לא הוי מהני תפיסה היינו משום דהתם אי לא טעין ברי א"כ ליכא כאן עדות דתרי ותרי שהרי יכול להיות אמת שאלו החתומים קטנים או אנוסים היו משא"כ היכא דיש לפנינו עדות ששנים אומרים כך ושנים אומרים כך אפילו הבע"ד עצמו אין טוען ברי מהני תפיסה כשאומר אני סומך שעדים אלו אומרים אמת ודו"ק: