תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]
סימן ט
מיהו בנמוקי יוסף ר"פ שנים אוחזין כ' שדעת הרי"ף דבתיקו לא מהני תפיסה ז"ל דמסקי' דאם תקף כהן בהמה שהיתה ס' בכור בבית ישראל מוציאין אותה מידו שמעינן מהא דכל ס' ממונא דק"ל חומרא לתובע וקולא לנתבע אי תקפה תובע בפנינו או בפני עדים. (נ"ל דלאו דוקא אלא ה"ה אם מודה אע"ג דאית ליה מיגו ולא נקט בפנינו או בפני עדים אלא לאפוקי אם כופר שלא תפס וכ"כ גם הנ"י אח"כ בסוף דבריו דבתיקו וספיקא דדינא אין חילוק בין תפס בעדים או לא (והבאתי לשונו לקמן סי' ל"ג) וכן כתבתי לק' סי' ק"ל בשם הה"מ ובשם הריב"ש והוכחתי שם כן ע"ש) מפקינן מיניה דאוקי ממונא בחזקת מארי' ותקיפה בכה"ג לא מהני הלכך בכל תיקו שבש"ס ובכל ספק ממונא תקפו תובע מפקי' מיניה וכ"נ דברי הרי"ף ז"ל שכתב בהלכותיו בההיא בעיא דאבעיא לן בסוף השוכר את הפועלי' לסטים מזוין כנגד רועה מזוין מאי וסלקא בתיקו וכ' הרי"ף ז"ל בהלכותיו ואפי' רועה מזוין פטור מכלל דס"ל בדינו כאילו נפשט ממש לקולא ואפי' תפיס תובע מפקי' מיניה שאל"כ לא ה"ל לכתוב פטור עכ"ל (מ"ש הנ"י דהרי"ף סובר דבתיקו לא מהני תפיסה אינה ראיה כלל) ואין מזה ראיה דהא הרמב"ם ס"ל בתיקו מהני תפיסה ואפ"ה כ' בסתם בפ"ג מה' שכירות ואפי' רועה מזוין פטור ולא הזכיר כלל שהוא ספק ושאם תפס בכל הבהמה אין מוציאין מידו וכמו שדרכו לכתוב כן בכל אבעיות שבש"ס א"ו ס"ל להרי"ף והרמב"ם דבעיא זו איפשטא וכ"ה להדיא בכל ספרי הש"ס שלפנינו רועה מזוין מהו מי אמרי' אוקי גברא להדי גברא א"ד האי מסר נפשי' והאי לא מסר נפשי' מסתברא דהאי מסר נפשי' והאי לא מסר נפשיה ע"כ (תימה גדולה על הנ"י איך לא ראה פשיטות הש"ס פרק הפועלים בעיא דרועה) ולכאורה יש כאן תימה גדולה על הנ"י אך לא ראה פשיטות הש"ס אבל באמת צ"ל שהיה להנ"י גי' אחרת בש"ס דלא איפשטא הך בעי' וכן מוכרח לומר שהיה גורם הה"מ שכ' על דברי הרמב"ם וז"ל ואפי' היה הרועה מזוין כו' זו בעי' דלא איפשט' שם ולפיכך כ' ה"ז אונס להקל על השומר וכן בהלכות עכ"ל ומ"מ אין גי' זו עיקר והעיקר כגיר' הספרים שלנו וכן בב"י ובב"ח בח"מ סי' ש"ג כתבו על דין זה דרועה שהוא בעיא דאיפשט בפ' הפועלים וכן עיקר דאי לא איפשטא הנ"ל תיקו ולא מצינו בכל הש"ס בעיא דלא איפשט' דלא קא' בתר הכי תיקו אלא כשרוצה למפשט הבעי' ודחי לה ושקיל וטרי אליבא דהבעי' (סוגיא בש"ס כל היכא דליכא אלא אבעיא לחוד ותו לא מידי קאמר ש"ס תיקו) אבל כל היכא דליכא אלא בעיא לחוד ותו לא מידי קאמר בש"ס תיקו וזה סוגיא בש"ס בכמה דוכתי דוק ותשכח. ואפשר דהנ"י היה גורס נמי בהך בעיא דרועה תיקו וכמו שמשמע קצת מלשונו אבל מדברי המגיד לא משמע כן שדרכו לכתוב בבעיא דסלקא בתיקו סלקא בתיקו ובבעיא דלא איפשטא בעיא דלא איפשטא ומדכתב הכא בעיא דלא אפשטא משמע שלא היה גורס תיקו (בש"ס כ"י על קלף ישן נושן נמצא גיר' אחרת דסלקא בתיקו בעיא דרועה) שוב ראיתי בש"ס כ"י על קלף ישן נושן אי' להדיא בהך בעיא דרועה תיקו: וכגיר' הנ"י. ומ"מ הדבר ברור דגירסת הרי"ף היה כמו גיר' כל הספרים שלפנינו ודלא כנ"י וכן היה גורס הרמב"ם ודלא כהה"מ:
וגם ברי"ף מוכח שהיה גורס כן דאי היה גורס כהנ"י ובא להורות דלא מהני תפיסה בבעיא דלא איפשטא וכמו שהבין הנ"י מדבריו א"כ קשה למה הורה לנו כן דוקא בבעיא זו יותר מכל אבעיות שבש"ס ולא אישתמיט חד דוכת' שהורה לנו הרי"ף כן בשאר אבעיות א"ו כדפי' (הוכחה חדשה דהרי"ף ס"ל דתפיסה מהני בתיקו) ואדרב' יש להוכיח קצת מדברי הרי"ף דפרק הפועלי' דס"ל דבבעיא דלא איפשטא מהני תפיסה דמדחזינן דכ' בהך בעיא דפ' הפועלים סתמא פטור מה שלא כ' כן בשאר אבעיות אלא דוקא בהך דהפועלים דאיפשט כ' סתמא פטור דלא נ"מ מידי אבל בשאר אבעיו' לא כ' רק ולא איפשטא וממילא קי"ל קולא לנתבע וכמ"ש הרי"ף בפ' כל הנשבעין דכל בעיא דלא איפשט' קי"ל קולא לנתבע כדי להורות דאי תפיס אידך לא מפקי' מיניה וכמ"ש הרי"ף בפ' השואל דאי תפס לא מפקי' מיניה דה"ל לאחר תפיסה נתבע והבאתי לשונו לקמן ר"ס מ"ו אע"ג שהרי"ף בפ' השואל כ' שם כן מענין אחר מ"מ נשמע מדבריו דאע"ג דקי"ל קולא לנתבע מ"מ אי תפס לא מפקי' מיניה כיון דה"ל לאחר תפיסה נתבע. א"כ ממילא נשמע בכ"מ שכתב הרי"ף גבי בעי' דלא איפשט' וקי"ל קולא לנתבע ולא כתב סתמא פטור וכמ"ש בפרק הפועלים א"ו בא להורות דאי תפס לא מפקי' מיניה דה"ל לאחר תפיסה נתבע. כנ"ל ברור לדעת הרי"ף
שוב ראיתי בס' המלחמות להרמב"ן פ' כיצד הרגל גבי זרק כלי מראש הגג כו' וז"ל ומי שתפס עליו (כלו' על הרי"ף) מפני שכתב בפשיטו' מימרא דרבה יפקח עיניו ויראה כמה בעיות אחרות שעלו בש"ס בתיקו וכ' הרב כאלו נפשטו לפטור מפני שהדין בשניהם שוה עכ"ל (מ"ש הרמב"ן בספר המלחמות שדעת הרב אלפסי בתיקו לא מהני תפיסה לא עמדתי על סוף דעתו) ואני בעניי חפשתי בכל המקומות דאבעיא בש"ס ולא ראיתי שכתבן הרי"ף כאלו נפשטו ממש לפטור (ומ"ש הרי"ף בפשיטות מימרא דרבא הוא מטעם אחר וכמ"ש בס' המלחמות שם ע"ש) ואדרב' בסוף פרק הכונס כתב תיקו וכל תיקו דממונא לקולא וכן בבעיא דשבח סימנים בפרק הגוזל קמא כתב ולא אפשוט וכן בבעי' דהנח סתמא בפרק האומנים כ' אבעיא להו הנח סתמא מאי ולא איפשטא לקולא עבדינן ופטור עכ"ל וכן בפרק הפועלים גבי פועל מהו שיהבהב באור ויאכל כתב ולא איפשטא הלכך לא יהבהבו לו עכ"ל וכן בפרק השואל כ' שאל מן השותפים ונשאל לו א' מהן השותפים ששאלו ונשאל לאי מהן אבעיא לן אי הוי שאילה בבעלים או לא ולא איפשטא עכ"ל וכן בפ' יש נוחלין בעי רבא בבריא היאך כי קאמר רבי יוחנן בן ברוקא כו' כתב הרי"ף ולא איפשטא ולא עבדי' עובדא בבריא כו' ועוד שם בפרק יש נוחלין כמה טעמים וכן בס"פ יש נוחלין כתב ולא איפשטא בעיין הלכך מלוה ע"פ לא גבי מיניה דבעל כו' וכן בר"פ מי שמת והנך כולהו לא איפשטא ולקולא עבדינן כו' ועוד שם בפרק מי שמת הקדיש נכסיו מהו הפקיר כל נכסיו מהו חילק כל נכסיו מהו תיקו עוד שם אבע"ל יהנה בהן מהו יראה בהן מהו יעמוד בהן מהו ישען בהן מהו תיקו וכן בשאר כמה דוכתי טובי ואפשר שהרמב"ן סמך על מ"ש הרי"ף בפרק הפועלים גבי בעיא דרועה אבל כבר כתבתי דאין מזה ראיה כלל ועוד דאפי' מצא בשום מקום בפירוש בהרי"ף גבי בעיא דלא איפשטא שכתב הרי"ף סתמא לפטור אין ראיה מזה דס"ל דלא מהני תפיסה אלא דלא איירי מדין תפיסה או טעם אחרינא איכ' התם תדע דהא הרמב"ם כתב בכל המקומות גבי בעיא דלא איפשטא אם תפס לא מפקי' מיניה וברפ"ו מה' זכי' גבי בעיא ובריא היאך כתב בפשיטות דלא קנה וכן ברפ"ט מה' זכי' גבי בעיא דיהנה בהן יעמוד בהן כו' כתב סתמא דלא קנה כאלו נפשט ממש לקולא וכ"כ עוד שם גבי בעיא דשכיב מרע שהקדיש כל נכסיו או הפקיר כל נכסיו או חלקן לעניים סתמא דאם עמד חוזר בכל כאלו נפשטו ממש לקולא ולא כתב דאם תפסו עניים או הקדש לא מפקי' מינייהו וכ"כ ברפ"ו מה' נחלות בבעיא דבריא היאך דבפר' יש נוחלין בסתמ' דאם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע כו' וכה"ג כתב סתמא לפטור בפי"ט מה' אישות בבעיות דסלקא בש"ס בתיקו א"ו כדאמרן וכ"כ לקמן סי' י"ט אות ב' בשם הר"ן והה"מ שכתב דגם הרמב"ם ס"ל בקצת תיקו דלא מהני תפיסה ויש טעם בדבר ע"ש. ואדרבה נלפע"ד עיקר שדעת הרי"ף דבתיקו מהני תפיסה מדהשמיט הך בעיא דפ' כיצד הרגל וכמ"ש הרא"ש שם ובלי ס' דגם הרמב"ם הבין כן מדעתו שהרי דרכו לימשך אחר שטת הרי"ף ואי הוי חזי ליה להרי"ף דלא מהני תפיס' בתיקו הוה פסק כותיה. ויש עוד ראיה לזה ממ"ש הרי"ף בפ' השואל גבי אסתרא מאה מעי דאי תפס לא מפקי' מיניה והא פשיט' דספק שבשטר לא עדיף מתיקו. ועוד דלקמן סי' נ"ד יתבאר דיש פוסקים סוברים דבתיקו מהני תפיסי ובס' שבשטר לא מהני תפיס' אלמא דתיקו עדיף מספק שבשטר. ואמת שהרמב"ן פי' דברי הרי"ף דפ' השואל כשתפס ברשות וכמו שהביא בעה"ת שער ס"ח על שמו ואביא לשונו לקמן סי' מ"ז אבל באמת פשט דברי הרי"ף לא משמע כן חדא דה"ל לפרושי דתפס ברשות ועוד דתלי טעמא דה"ל לאחר תפיסה נתבע והאי טעמא שייך נמי בתפס שלא ברשות וגם בסוף ה' מלוה ולוה גבי ספק בשטר כתב הרמב"ם בסתם ואם תפס במרובה אין מוציאין מידו (ואחריו נמשך הסמ"ג סוף עשין צ"ד ומהר"מ רקנטי סי' תכ"ד) שוב ראיתי בתש' מהר"ר דוד כהן כ' ג"כ שדעת הרב אלפסי דמהני תפיסה בתיקו והשיג על הנ"י וכתב דלא מסתבר לומר דהרב אלפסי בפ' השואל מיירי בתפ' ברשו' ונהנתי שכוונתי לדעת הגדול. ואע"פ שנראה מדבריו שם שלא ראה דברי הרמב"ן בס' המלחמות ולא דברי הרמב"ן שבבעה"ת שהבאתי עכ"ז דבריו נכונים ואפשר דאפי' הוי חזי לדברי הרמב"ן הוה פליג עליה שוב ראיתי בתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' קכ"ז מסתפק בדע' הרי"ף ונמשך אחר הנ"י ולא הרגיש בכל מ"ש: