אור ברסלב
תקפו כהן סימן א

תקפו כהן· רבי שבתי הכהן [הש"ך]

סימן א

הנה בריש פרק שנים אוחזין (דף ו' ע"ב) שקיל וטרי ש"ס גבי ספק בכורות דתנן המע"ה אם תקפו כהן אי מוציאים מידו או לא. וכ' התוס' שם דמסקנא הוי תקפו כהן מוציאים מידו ואחריהן נמשכו הרא"ש והנמוקי יוסף שם והריטב"א בחדושיו הם ושאר כל הפוסקים בכמה דוכתי וכמו שיתבאר. אבל הרמב"ם פסק בפ' ב' מה' בכורות תקפו כהן אן מוציאין מידו. ובתשובת רשב"א סימן שי"א ובכ"מ. ובב"י בי"ד ר"ס שט"ו כתבו טעם לדבריו דרב המנונא מצי למדחי סייעתא דרב חנניא ע"ש והוא דוחק דבש"ס משמע דרב המנונא קבל סייעתא דרב חנניא וליכא למדחיי' כלל (נ"ל ישוב לדעת הרמב"ם שפסק תקפו כהן אין מוציאין מידו שאינו נגד מסקנת הש"ס). אלא נ"ל דעת הרמב"ם משום דבתשובת הרשב"א סימן ש"י הקשה השואל להרשב"א קושיא מגופו דש"ס מאי סייעתא מייתי רב חנניא לספק בכורות מספק פטר חמור דהתם שאני דממון גמור דישראל הוא כדאמר רב נחמן מפריש עליהן עשרה שיין ומעשרן והן שלו אבל בספק בכורות לאו ממונו נינהו דהא אסירי בגיזי ועבודה והוה לן למימר תקפו כהן אין מוציאים מידו כו':

הג"ה נפקא מינה לענין דינא דספק פטר חמור אי תקפו כהן לתירוץ הרשב"א והגאון אמ"ו ז"ל ברמב"ם מוציאין מיד הכהן ולב"י ולתרוצי ברמב"ם אין מוציאין מיד כהן ולדידהו קשה אמאי לא הביא הרמב"ם דין דספק פטר חמור דמוציאין ולדידן ניחא משום דסמיך על מ"ש גבי ספק בכור דאין מוציאין וה"נ ל"ש:

ולפעד"נ דהרמב"ם מפרש הגמרא דמתחלה הא דקאמר ר"ח תניא דמסייע לרבא הטעם דספיקות נכנסין לדיר משום דילדה פרתו והעמד הולד בחזקת ישראל וא תקפו כהן מוציאין ניחא דמעשרין אבל אי אין מוציאין נמצא זה פוטר בממונו של כהן וקשה אף דמעמידין הספק בחזקת ישראל היינו לענין גוף השה אבל לענין מעשר אמאי פטורים האחרים דילמא הוא ודאי פטר חמור דהא גבי בכור אם מוציאין מיד כהן אפ"ה אסורים בגיזה ועבודה וה"נ אף דמוציאין יתחייבו אחרים במעשר דלמא הוא ודאי פטר חמור אלא ודאי ר"ח סובר דמעשרים מספק וא"ל אביי לדידך דסובר דמעשרים כו' משכחת כו' דמעשרים מספק כגון כו' הדר אמר אביי לאו מלתא דאמרינן קאי על שניהם על ר"ח ועל עצמו ר"ל דמאי דאמרינן דמעשרים מספק ליתא וא"כ אינו יכול לעשר מספק וא"כ הא דקתני הספיקות נכנסין לדיר ע"כ צריך לומר טעם אחר והטעם הוא משום כל היכא דאית לה ולד הרי הוא שלו אם הוא ביד הכהן הכי היא ממון גמור של כהן כיון דספק הוא רחמנא קזכי ליה להיות שלו לגמרי ואם הוא ביד ישראל הרי הוא ממון גמור של ישראל לגמרי כחולין ולעולם קזכי רחמנא להמחזיק ולא היה אביי צ"ל בפי' טעם זה משום דהיה פשיטא להם הפעם זה רק מתחלה היה נראה להם יותר לומר טעם הראשון משום דדקדקו דהל"ל הספיקות הרי הוא כחולין ביד ישראל (כמ"ש ברמב"ם פ' י"ב מה' בכורות ע"ש ומשמע ג"כ שם כדברי ע"ש) ותו לא מ"ה פרשו דברייתא באה לומר רבותא להורות דמעשרינן מספק ובזה ניחא נמי הלשון דקאמר בגמרא מאי אית לך למימר הלא אביי אמר לעצמו לאו מלתא דאמרינן כו' ולדידי ניחא דאמר לרב חנניא דסבירא להו דמעשרין כנ"ל דא"כ למסקנא תקפו כהן אין מוציאן ואפשר שלזה כיון ב"י בסימן שט"ו שכתב דכיון דבר כו' עד יכול לפטור עצמו ע"ש ודו"ק עכ"ה

והרשב"א יישב לו שם לפי שטתו והוא נראה דוחק ע"ש אבל נראה דהרמב"ם ס"ל כיון דבתר הך שקל' וטרי' דר"ח ורב המנונא אמרינן בש"ס אמר ליה רב אח' מדפתי לרבינא מאי ספיקות אילימא ספק בכורות יהיה קודש אמר רחמנא ולא שכבר קדוש אנא ספק פדיון פטר חמור כו' א"כ משמע ליה להרמב"ם ודאי דכי מוקמינן לה בספק פטר חמור ליכא לאתויי ראיה לספק בכורות דמוציאין מידו ורב חנני' והנך אמוראי דהוי בעי לאתויי ראיה הוה ס"ל דמיירי בס' בכורות ולא הוה ס"ל הך דיהיה קדוש ולא שכב' קדוש לפירכ' וא"ל רב אחא מדפתי לרבינא דליכא לפרושי בס' בכורות אלא בספק פדיון פטר חמור וא"כ לרב אחא ורבינא ליכא לאתויי ראיה א"כ אדרבה מסקנא דש"ס דספק בכורות אין מוציאין מידו כן נ"ל לדעת הרמב"ם

א"כ זכינו דאין מן הש"ס סתירה לדעת הרמב"ם או מטעם שכתב הרשב"א וב"י או מטעמא דידי. (דעת הרמב"ם וש"ע גבי ס' בכור תקפו כהן אין מוציאין מידו וגם הרשב"א נר' דס"ל כן למעש') וכן פסק הב"י בש"ע בי"ד ר"ס שע"ו כהרמב"ם וכן הרשב"א אע"ג דמשמע מדבריו דס"ל תקפו כהן מוציאים מידו וכמו שכתבתי לקמן סי' ע"ג משמו דס"ל בתיקו לא מהני תפיסה וא"כ כ"ש בספק בכור וכמו שיתבאר מ"מ בספרו משמרת הבית דף מ"ו ע"א כתב דאפשר דקי"ל כהרמב"ם דאין מוציאין מידו ע"ש. גם בתשו' סי' שי"א כתב ליישב דברי הרמב"ם משמע אע"ג דס"ל להלכה דמוציאי' מידו מ"מ למעשה אפשר דס"ל כהרמב"ם:

מיהו (דעת הרבה פוסקים מאד תקפו כהן מוציאין מידו) דעת כל והפוסקים ראשונים ואחרונים דתקפו כהן מוציאים מידו הלא המה התוס' רפ"ק דמציעא והרא"ש והריטב"א והנ"י והאגודה שם בתוס' דמציעא בפ"ק (כתובות דף ד' ע"א) והרח"ש והמרדכי והאגודה פ"ב דכתובות ותוס' פרק בית כור דף ק"ם ע"א וכ"כ עוד הרא"ש בפ' כיצד הרגל ובספ"ק דבכורות והביא שם דברי הרמב"ן דמשמע שם בפשיטות מדבריו דקי"ל הכי והבאתי לשונו לקמן סי' נ' וכן דעת הרא"ה בס' בדק הבית דף ס"ו ע"א וכן דעת הר"ן פ' הזרוע והבאתי לשונו לקמן סי' ע"ב וכ"כ בפסקי מהרא"י סי' קס"ו ובתשו' מהרי"ל סי' ר"ה דף ס' ע"ב בדפוס (הענאוו') בפשיטות והבאתי דבריהם לקמן סי' ס"ב וכן נראה בפשיטות מדברי מהרי"ק שורש קס"ח והבאתי לשונו לקמן סי' ע' וכ"כ בפשיטות בתשובת מהר"מ מינץ סי' ע"ה דף ק"ח ע"ג ד' וכן בסי' ע"ז פשיט כן להשואל ולמהר"מ מינץ ע"ש וכ"כ מהר"ר דוד בתשובת ן' לב ספר א' דף נ"ג ונ"ב וכ"כ מהר"ר יוסף ן' לב ספר א' סי' ס"ז דף צ"ד ע"ד דלא קי"ל כהרמב"ם בספק בכור והבאתי לשונו לקמן סי' קי"ח וכן מבו' בפשיטות בתשו' מהר"ר יוסף טראני סי' ע"ב דף צ"א ע"ב וכ"כ מהרש"ל פ"ב דב"ק סי' ה' וכ"פ חמי זקני הר"מ איסרלש בי"ד ר"ס שט"ו ואחריו נמשך מהר"מ יפה שם וכ"פ הב"ח שם. (דין הלכתא ספק בכור תקפו כהן מוציאים מידו ולא כמ"ש ב"י בש"ע בי"ד ר"ס שט"ו שהב"י לא ראה כל הפוסקי' שפסקו כן) ולבי אומר לי שהב"י שפסק בש"ע שם כהרמב"ם לא ראה כל הפוסקים האלו שהבאתי שהרי לא הביאם הב"י שם כלל רק הביא דברי הרא"ש לבד ואי הוי חזי לכל הנך רבוותא דרב גוברייהו ונפישי טובי לא הוי פסק הכי ובפרט שפשט הש"ס משמע כדבריהם:

תוכן העניינים

תקפו כהן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה