אור ברסלב

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)· רבי עזרא אלטשולר

פתיחה

הקדמה

רבינו עבר על סימוניא יצאו אנשי סימוניא לקראתו, א"ל רבינו תן לנו אדם אחד שיהא מקרא אותנו ומשנה אותנו ודן את דינינו, נתן להם ר' לוי בר סיסי ועשו לו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה ממנה ונתעלמו דברים ממנו, שאלו ממנו שלש שאלות, גידמת במה היא חולצת ולא השיבן, רקקה דם מהו ולא השיבן אמרו דילמא לית הוא בר אולפן דלמא בר אגדה הוא נשאליה קראי, א"ל מהו דכתיב הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום ואם רשום למה אמת ולא השיבן, כיון שראה צורתו השכים בבקר והלך לו אצל רבינו, א"ל מה עשו בך אנשי סימוניא, א"ל אל תזכרני צרתי שרש שאלות שאלוני ולא יכולתי להשיבן, א"ל ומה אינון, א"ל גידמת במה היא חולצת, א"ל ולא היית יודע מה להשיב א"ל אין אפי' בשיניה אפי' בגופה, רקקה דם מהו, א"ל ולא היית יודע מה להשיבן א"ל אם היה בו צחצוחית של רוק כשר ואם לאו פסול, אבל אגיד לך את הרשום בכתב אמת וכו' א"ל ולא היית יודע מה להשיבן, א"ל רשום עד שלא נגזרה גזרה אמת משנגזרה גזרה, א"ל ודמה לא השבת אותם כשם שהשבת אותי, א"ל עשו לי בימה גדולה והושיבוני עליה וטפח רוחי עלי ונתעלמה הלכה ממני, קרא עליו רבי אם נבלת בהתנשא. [ילקוט תצא רמז תתקל"ח ומ"ר בראשית פרשה פ"א וירושלמי פרק מצות חליצה] והמאמר צריך ביאור, וכנראה שלעומת הג' דברים הנדרשים מכל רב בעיר קטנה או גדולה, להיות יודע להטיף לבני עירו מוסר ויראת שדי, להיות מורה הוראה באיסור והיתר, ולהיות דן דיני ממונות בין אדם לחבירו, לעומת זה שאלוהו השלשה שאלות, אבל צריך ביאור איככה המה עומדים מחזה מול מחזה זה לעומת זה, וזה אשר רצוני לבאר בזה בעזה"ש, אבל אראה לקצר כל מה דאפשר:

בנוהג שבעולם הבוחן ובודק כשרונותיו של אדם לדעת אם הוא חריף ובקי סיני ועוקר הרים, ישאלהו מראש איזה שאלה חריפה הצריכה פתרון מאיזה מקום מן הצד וממרחק תביא לחמה, וידוע שבאם אסתגר הנשאל בקמייתא לא ישאלוהו עוד שאלות סגלגלות רחוקי הפתרון, אכן ינסו לשאלו שאלה אשר פתרונה ישר ואינה צריכה רשום הקדמה מרחוק רק כאן נמצא כאן היה, וכה הוא הולך הלאה מן הכבד אל הקל להקל על הנשאל יותר ויותר, גם ידוע כי דיני ממונות ודיינים הוא המקצוע היותר מורכב מהקדמות רבות כמעט מכר חלקי תורתינו הקדושה, ואחריו דיני איסור והיתר, ואחריו עניני מוסר ומידות, ולכן אנשי סימוניא בחנו את רלב"ס מתחילה אם יכול הוא לדין דיניהם, ואח"כ אם הוא יודע לשנות להם דיני איסור והיתר, ובאחרונה שאלוהו מקרא המדבר מענין מוסרי, ועפ"ז יתבאר המאמר כמין חומר שמעה עמי בינה זאת:

א

גידמת במה היא חולצת. זוהי בחינה אם בקי הוא בדיני ממונות, דהנה בספר מטה יששכר הביא מהחזקוני ב' טעמים לחליצת המנעל בחליצת היבמה, אחד שהוא כקנין סודר להקנות לו ירושת אחיו המת וקונין במנעל כדכתיב ברות לכ"ד שלך איש נעלו ונתן לרעהו, ושני להורות שהיבמה חפצה לעבדו ולשמשו כשפחה לאדונה ע"ש ולטעם הראשון שהוא ענין קנין סודר צריך המנעל להיות של היבם הקונה דוקא ולא של אחר וצריכה לאחוז דוקא ביד אבל באופן אחר אין כאן קנין עיין בח"מ סי' קצ"ה שם מבואר הדבר באר היטב, אבל אם חליצת המנעל ביבמה הוא להראות להיבם עבדות והשתעבדות, ודאי דגם מנעל של אחר לא של יבם וגם אם תחלוץ נעלו בשיניה ולא בידה נמי חליצתה כשרה דמאי שנא מנעל שרו ובידה, וכיון דמפורש שם במשנה דר"פ מצות חליצה (דף ק"א ע"א) אם חלצה בסנדל שאינו שלו חליצתה כשרה וע"ש (דף ק"ג ע"ב) דיליף לה מקרא, ממילא למאן דבקי בדיני קנין הרי מוכח לו בהחלט דחליצה לאו משום קנין דשלף איש גערו הוא, וא"כ כשרה חליצתה גם בשיניה גם בגופה דדי גם בשיניה להראות לו השתעבדות כאשה לבעלה, ואם לא ידע ר' לוי להשיב על שאלתם הגידמת במה היא חולצת, אע"פ שהמשנה דחלצה במנעל של אחר חליצתה כשרה ודאי אין לחשוד אותו שנעלמה ממנו כידוע שזהו דבר שלא יאומן על שום אמורא, הוכיחו אנשי סימוניא מזה שאינו בקי בדיני קנין סודר, וכיון דכמו שידוע רוב עניני משא ומתן מקח וממכר נגמרים ע"י קנין סודר מפני שקנינים אחרים דורשים מקומות וענינים שא"א למלאותם תמיד, ממילא הרי לא יכול לדין דיניהם:

ב

רקקה דם מהו. אחרי שהוחלט בדעתם שאיננו יכול לדון דיניהם מהא דלא ידע להשיב על השאלה גידמת במה היא חולצת, אמרו לנסותו בדיני איסור והיתר, וכיון שהשאלה הראשונה היה בדין חליצה, לא הרחיקו ללכת גם בשאלה השניה לתור אחרי איזה הוראה שיש לה פנים הרבה, אך שאלו אותו דין שני מדיני חליצה גופא יבמה שרקקה דם מהו, שהרי עיקר ענין חליצה הוא ענין של איסור והיתר, ויש חילוק בין מוצצת שאי אפשר בלא צחצוחי רוק ובין שותת דאפשר בלא צחצוחי רוק ובין אינה לא מוצצת ולא שותת, ועיין בישועות יעקב לאהע"ז סי' קס"ט ס"ק י"ט שכתב וז"ל, ולי נראה טעם הדבר דבאמת כשאינה שותת בודאי נתערב ג"כ ברוק, דדוקא בשותת דם ממקום ידוע אפשר בלא רוק אבל כשאינו שותת רק רקקה א"א שלא יתערב בפיה עם רוק, והא דבעינן מוצצת משום דבאמת המרדכי הקשה דלתבטיל מיעוט הרוק ברוב הדם, ותירץ דדבר שבא לעולם בתערובות אינו בטיל וכו', ומעתה בשלמא כשמוצצת הרי מוצצת הדם והרוק ביחד ולא נתבטל, אבל באינה מוצצת אף שא"א בלא צחצוחי רוק שנתערב בפה, מ"מ כיון שהיה הדם פעם אחד נפרד מרוק הדר שייך בזה תורת בטול וכו' עכ"ל עיי"ש שהאריך בזה, ועיין בדברינו בספר זה בפרקים רבים באריכות והמעיין היטב בפרקים האלה, יראה שעל יתד זה דיבמה שרקקה דם תלוי הרבה יסודות מדיני בטול ברוב ובששים מתי שפיר בטיל אפי' דבר שיל"מ ודבר חשוב, ומתי אדרבה ליכא בטול אפי' בדבר שאינו חשוב ואין לו מתירין, וכשראו שלא השיבן ר' לוי על שאלתם זו יבמה שרקקה דם מהו, שפטו שאינו יודע דיני בטול ברוב מתי בטל ומתי לא בטיל, וא"כ אינו יכול למלאות בקשתם שבקשו מרבי שיתן להם איש שיהיה "משנה אותנו" היינו שיורה להם הוראות איסור והיתר אשר רוב סדרי המשניות מהם הנה הנם, דהרי דיני הבטול המה כמעט המרכז שכל דיני או"ה תלוי בהם כידוע ודדא חסר הכל חסר, ובודאי צדקו לפי דעתם:

ג

מהו הרשום בכתב אמת אם אמת למה רשום וכו'. ואחרי שהוחלט בדעתם שגם להורות הוראות אינו יודע רצו עוד לנסותו בענין היותר קל שבקשו מרבי שיהיה "מקרא אותנו" היינו שיהא יודע פרק בדרוש המקראות, וידוע שחלק הדרוש לכל איש אשר רוח בו אין זה מעבודות קשות שבמקדש הרבנות, לדעת לעות את יעף דבר, ולכן שאלהו פסוק אחד אשר הוא סותר את עצמו מיניה וביה לכאורה ולראות מה יתרץ עליו, וכאשר ראו שגם בזה לא השיבן מאומה שפטו לפי טעותן בצדק, שלא זהו האיש אשר המה מבקשים, וגם הוא חלץ מהם והלך לו בבקר השכם:

אולם באמת ידע רבינו הקדוש את אשר לפניו והכיר את ר' לוי בר סיסי כי הוא איש האשכל, איש שהכל בו גם בקי בדינים גם בקי באיסור והיתר וגם שערי הדרוש פתוחים לפניו לרוחה, כמו שראינו אשר לרבי השיב על כל השלשה שאלות כדין וכהלכה וכראוי, והא דלא ידע בסימוניא מה להשיב להם לא היה רק בו האשם. כי בני העיר סימוניא היו אשמים יותר ממנו בדבר אשר נתעלמה ממנו הלכה במה שעשו רו בימה גדולה והושיבו אותו למעלה הימנה וטפח רוחו עליו, אבל לקושטא דמילתא היה רלב"ס חריף ובקי וראוי לאותה אצטלא דסימוניא:

ואולם זאת מודעה רבה כי לא כהבעלי-בתים שבימי חכמי הש"ס בסימוניא ועוד עיירות כמוה, הבעלי בתים בימינו אלה אשר בקרבם הרבנים יושבים דנין מורים ודורשים, כי חלילה להבע"ב שבימינו לעשות כבוד והדר לת"ח אשר הוא דן דינם מורה הוראתם ודורש להם, לעשות לו בימה גדולה ולהושיבו למעלה ממנה, פן יתנאה חלילה ותתעלם ממנו הלכה, ואדרבה כל איש פשוט שבושת פנים אין לו, הנה הוא רוכב ומנהיג ופני הדור ותמיד ישתבח בעיר אשר כן עשה, ותלמידי חכמים חפו ראשם כמו שצריך להיות ע"פ הש"ס דסוף סוטה בעיקבא דמשיחא, ולכן בימינו אלה נוכל להיות בטוח בה' כי כל רב בישראל אם אך היה לו ידיעה בתחילה לא יכשל בדבר הלכה מתוך גאוה ורמות רוחא, וגם הרבנים בימינו אלה רחוקים מר' לוי בר סיסי, ואם נכשל אחד באיזה דבר הלכה איננו משכים בבקר והולך לו חלילה לו מעשות כדבר הזה, הימים נשתנו:

גם בענין כתיבת והדפסת ספרים לא כהימים הראשונים הימים האלה, הימים הראשונים היו טובים הרבה מאלה, העתים נשתנו מאוד, עוד בימי רבינו החתם סופר היה מקום לחשוד מחברי ספרים כי עבודתם היא שלא לשמה רק לשם כבוד ולשם קניית שם גדול, ולכן משך עטו עט סופר מהיר וחתה אש וגפרית בחאו"ח סי' ר"ח על ראשי מחברי ספרים להגדיל שמם ע"ש בדבריו הנוקבים ויורדים חדרי לב, ומפרש שם מאמר הש"ס דביצה (דף ל"ח) כי סליק ר' אבא אמר יהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל, וכשאמר הרי שנתערב קב שלו בתשעה קבין של חבירו יאכל הלה וחדי אחיכו עלה, אע"פ שבאמת הדין עמו עיי"ש בגמ', ועיין בדברינו בפנים בכמה פרקים בענין זה, אלא משום דהתפלל שיתקבלו דבריו ע"כ לא נתקבלו, וע"ש שהאריך בזה גם להיפך דאם יודע הוא בעצמו שכונתו לשמים מחויב הוא להפיץ מעינותיו חוצה ולבלי להיות מונע בר, ובימינו אלה כאשר אחזה לי אני כבר אין לחשוד את המחברים כי כונתם תהי לשם כבוד או לקנות שם, כי דל מאוד כבוד מחבר בימינו וביותר כבוד מחבר ספר בהלכה לא בדרוש ולא בידיעות חיצוניות, ההמוניים לא יבינו את שפתו ומה הוא שח, והלומדים די להם בספרים הישנים והנם מסתפקים במועט והדברים עתיקים, ואם כי קשה לדבר על הכלל כולו אבל בנוגע אלי כמדומה לי שלא אתפאר במה שאין בי אם אומר שאין כונתי לשם כבוד ולקנות שם שאינו שוה לי בספרי זה אשר דרכה של תורה אשר בו מלאכה הוא יותר מחכמה, והנני מקוה מ"מ כי לדידי ולדכוותי יועיל הפרי זה הרבה שכללתי בו כללים גדולים וכמה הלכתא גבירתא איכא בתוכו, והנני נותן לה' הודאה על חלקי לשעבר ומתפלל להבא שרא יארע דבר תקלה ע"י ולא אכשל בד"ה וישמחו בי חבירי, ולא יכשלו חבירי בד"ה ואשמח בהם כאמור, שלום רב לאוהבי תורתך ואין למו מכשול:

ועתה צלח רכב על דבר אמת, וכתוב יושר דברי אמת, את הרשום בכתב אמת.

המחבר.

תוכן העניינים

תקנת עזרא (מעילה תיקון חשוב)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה