תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לז · פסוק י
כמו שאמר על העניני׳ האחרי׳ שזכר למעלה שהשם עשה אותם או צוה בהם, כן אמר שהקרח הוא בא מנשמת אל ואמר זה ע״ד ההשאלה כלומר שהקרח הוא בא ברצונו וענינו שהוא מן המים הנקפא העומד במקומות העליוני׳, והם מקומות אשר ניצוץ השמש לא יתהפך שם מרוב גבהם משטח הארץ, או שיהיו רחוקי׳ משלוט השמש בהם כארצות האשכנזי׳ אשר בהם נמצאי׳ אבני הספיר כי הספיר הוא מן המים הנקפא אשר הקור החזק מקפיא אותם וברוב הימים יקנה מזג כמזג הספיר, עד שהחמימות לא יתיכנו וישאר על צורתו הספירית לעולם, וכן הקרח הוא קרוב ממזג הספיר וכן האויר הקר והלח המתהוה בבקרי׳ נקרא קרח וקרח בלילה; ורחב מים במוצק ראב״ע אמר כי במוצק הוא הארץ שהיא הנקודה העומדת באמצע הגלגלים, ונ״ל כי במוצק רצה בו הים ע״ש שהוא מקום שבו יוצקו כל שאר המימות, ורוחב מים הוא שטח מי הים.