תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לו · פסוק ז
אני תמה על רמב״ן מה ראה להביאו על פסוק זה אותם הדברי׳ שכתב, בהביאו ראיה על ההשגחה ושאר פסוקי׳ לא זכר בהשגחת צדיק, אבל אמר כי עיניו על דרכי איש, כי כל לבות דורש ה׳ וכו׳ — ואת מלכי׳ לכסא, וישי׳ הבורא ג״כ עיניו על המלכי׳ הראוים לשבת בכסא מלכותם ויושיבם לנצח בכסא מלכותם ויגבהו, והמלכי׳ או שאר האנשי׳ אשר אסיריי בוקים על מרים ילכדו ויפלו ביד שונאיהם ויעמדו במאסרם בחבלי עוני, ויגד להם פעלם כלומר שירגישו בעצמם כי על עונם ועל חטאתם קרה להם מה שקרה ועל כי גבר עונם בהם וכבדה חטאתם, ויגלה אזנם להודיעם שישובו למוסר התשובה ויאמר להם קודם זה כי ישובון מאון.