תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לג · פסוק לא
שמע לי אמר לו שישמעהו מן הדברי׳ שנשארו לו להודיע והם שאר המעני׳ אשר יודיע בהם דברי׳ טבעיים ופעולתם בעולם, החרש ואנכי אדבר כמו שדרך המדברי׳ בדברי חכמה שאין אדם נכנס בתוך דבריהם, ואחר שתשמיעני אם יש לך מלין שיעזרוך תשיבני בהם ואל תפחד מלדבר טענותיך כי אני חפץ להצדיק אותך אם יש לך תשובה נצחת אבל אם אתה נעדר מתשובת האמת אני אודיעך ואלמדך חכמת השם. ורצה אליהוא בזה שאם יהיה איוב מבין דבריו שידבר יוכל לדעת דרכי השם והנהגתו וחכמתו בבריאותיו בהצלחת החוטא ומכשלת הצדיק ועניני׳ אוחרי׳ רבי׳ בזה העולם שיפלא האדם בהם בהיותה הולכי׳ על בלתי החדר הנהוג אצלנו, ויתבאר לו מהם כי כל טענותיו עם הבורא היו טענות בטלות ושאין לשום אדם לשפוט על דרכי השם ועל הנהגתו כי חכמתו אינה כחכמתנו ואפילו הידיעה אשר נדע בה העניני׳ אין בידיעת השם לעניני׳ שום דבר דומה לידיעתינו בהם ולא בהשגתנו דומה להשגתו, ולכל זה הענין רמז אליהוא בזכור לאיוב העניני׳ המתחדשי׳ באויר ואותות השמי׳ ופעולתם ותנועתם; ומפני שראה אליהוא שאיוב לא היה חכם באלו העניני׳ אמר לו בסוף המענה החרש ואאלפך חכמה, ואם תרצה להקשות עלי שהרי חברי איוב זכרו לאיוב מאלו העניני׳ הטבעי׳ וגם איוב זכר מהם, אשיב שהמחבר ספר איוב כיון לזכור עניני׳ רבי׳ מתדמי׳ לכל דברי החברי׳ להעלים ולהראות לרוב אנשי העולם שאינם חכמי׳, שכל החברי׳ נמשכי׳ אחר כונה אחת לחלוק על איוב אע״פ שהם כונות הרבה, ועוד אשיב שאם תשתכל בדברי אליהוא ותעיין אופני דבריו ורבוי ספוריו תמצא בהם עניני׳ רבי׳ שלא תמצאם בכל מה שדברו חבריו וכל זה להראות לאיוב הפלגת חכמתו כמו שאמר במענה האחרון עמוד והתבונן נפלאות האל.