תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לב · פסוק טז
ואני שעמדתי על ויכוח חברי הוחלתי שיענו לאיוב וראיתי שאינם מדברי׳ יותר כי עמדי מן הדבור ולא ענו יותר, והקמחי דילג מה שלא ידע לפרש מפחד הקשירה והרמב״ן נתבלבל בפסוקי׳ האלו. כמו היין שטמעו עומד בו, לא נפתחה פי החבית להריק ממנו מכלי אל כלי ובטנו גם כן היה מלא כאובות חדשי׳ שאין האדם חומל עליהם מלמלא אותם היטב, ומרוב הנאתי מן הדבור יהיה לי בו ריוח והצלחה.