תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לא · פסוק מ
העניש עצמו שיצא רוח תחת חטתו ותחת שעורתו תצא באשה, שם נפרד מבאושי׳. תמו דברי איוב שלא הוסיף עוד לדבר עם חבריו, וכל אותם המפרשי׳ שאמרו הכותב אמרו, וכן כלו תפלת דוד בן ישי, כלם טעו בזה כי המחבר ספרו הוא מוכרח לחתום ספרו ולהודיע לקורא באי זה מקו׳ יכלו דבריו. ואין ספק כי איוב כיון לסתום דבריו בזה המשל להיותו רמז על כונתו ושהסבה מן העניני׳ מעניני המציאות אינם הולכי׳ על סדר הניאות להם, אבל לפעמי׳ יסורו על מה שיהיה הפכם ועל זה אמר תחת חטה יצא חוח.