תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק לא · פסוק ט
כבר אמר ומה אתבונן על בתולה ולא היה צריך לומר אם נפתה לבי, אבל זכר זה לרמוז לחומר הנמשל לאשה, ור״ל שלעולם לא היה נמשך אחר התאוות הגופניות אשר חמר האדם סבתם, ועל פתח רעי ארבתי יהיה כמו בנת לרעי שענינו הרעיון והמחשבה ר״ל שלא היה מטה מחשבותיו אחר דברי׳ המפסידי׳ על שלמותו, ולפי הפשט לא נפתה אחר הנשי׳ לחטוא בהן ולא הלך לארוב על פתח חבריו לשמוע מה יאמרו או לראות מה יעשו, ואם הוא חטא באשה יהיה נענש באלה, כי היא זמה וכו׳ אמר על האשה הנבעלת לאחרי׳ ואמר גם כן עליה שתזנה על בעלה כי אש היא, ובכל תבואתי תשרש זאת האשה אשר אשתי כל זמן שעליה יכרעון אחרין והוא שעונה גורם עלי שתבואתי תהיה משורשת ותביאני לידי עניות, פלילי י״א כמו ונתן בפלילי׳ ויהיה פלילי כמו נדון, ונ״ל מענין פליאה כלומר עון מופלא כי אע״פ ששרשו אינו מענין פלא ענינם אחת כמו שמצינו הרבה מלות ששרשם משתנה וענינם אחד.