תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כט · פסוק א
אלו הפסוקי׳ הם כפשוטם כי איוב היה תאב שהיה ענינו כבתחלה, בהלו מקור מלא יהלו אורם שהוא מן הכפולי׳ מהפעיל, אלך חשך כמו בחשך, חרפי כמו ימי נערותי וענינו כאלו היה הפ״א רפה שענינו חריפות וכן ימי הנעורי׳ חריפות מזג, ויש מקומות שקורין אותו כפ״א רפה, בסוד אלוה ר״ל שהיה מושגח ממנו, הליכי כמו רגלי, בחמה חסר האלף, וצור מענין צורי׳ כמו סלע, יציק פעול תחת פועל, הנערי׳ היו יראי׳ ממנו מרוב כבודו והזקני׳ היו קמי׳ ומשתחוי׳ אליו כמו שאמרה תורה מפני שיבה תקום, והשרי׳ לא רצו לדבר עד שידבר הוא תחלה וזה בקיבוץ ובעצה, וכף ישימו לפיהם כמו עצרו במלי׳.