אור ברסלב
תקות אנוש על איוב פרק כד › פסוק כב

תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן

פרק כד · פסוק כב

פסוק כא

[כב-כג] הקמחי פי׳ שהרשע משך תקיפי׳ בכחו ויעשוק אותם ופי׳ יקום ממטתו ולא יאמין שיחיה כי יפחד מעשוקיו שיהרגוהו, וגם הרמב״ן הלך אחר זה הפי׳ והוסיף בו דברי׳ בלא טעם, ונ״ל כי זה הפסוק אינו נאמר על הרשע כי כבר חתם איוב ספור הרשע בפסוק רעה עקרה, אבל הוא נאמר על השם ב״ה שהוא מושך המלכים ואביריהם בכחו וברצונו יקום על הרשע וישפילנו עד אשר לא, יאמין בחייו כי יפחד מן הצרות הבאות עליו — ומשך אבירים הוא על דרך לב מלך ביד ה׳ — בעודנו יושב לבטח בביתו ונשען על עשרו כי עיני השם על דרכי הרשעי׳ לשפוט אותם, והקמחי פי׳ שהבורא נותן לרשע רצונו וישב לבטח וישען כי אין ההורס אותו, והרמב״ן פי׳ כי איוב גלה דעתו על ענין ההנהגה האלהית ברשעי׳, ואין הענין כן כי אלו היה זה לא היה אומר בצד זה הפסוק רומו מעט ואיננו שהוא נאמר על לקות הרשע, כי איוב במקומות אשר גלה דעתו בהנהגת הבורא על הרשע יזכר שתחלתו וסופו יהיה בשלוה, אבל בזה הפסוק גלה איוב הדעת שספרו בו חבריו והוא שספרו ענשו ואבודו, והסבה בזה הספור הוא במתכוין. מאיוב כדי להסתיר דעתו, והרמב״ן לא מצא מציאה בזה הפסוק וכל שכן בהוציאו ועינהו על דרכיהם מפשוטו הנכון שאין בכל המקרא מקום שיזכור בו עיני השם אלא להוראה על השגחת הדין והאמת.

תוכן העניינים

תקות אנוש על איוב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה