תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כד · פסוק יח
הרמב״ן פי׳ פירוש זר מאוד: כל אחד מאלו הרשעי׳ הוא כדבר הקל המושם על פני המים שלא יושג בו, חלקתם תקולל בארץ שלא יעברו על חלקתם ולא יפנו אל דרך כרמיהם ללכת שם לעבדם ולשמרם, כך כל רצונם וחפצם לחיות מגזל ועושק ורצח וניאוף, והקמחי פי׳ שיצמחו קוצים בחלקתם ולא יפנה דרך כרמי׳ ששם נוטרי הכרמים יצילוהו, ויפנה דרך שטף המים ללכת לאבדון, ונ״ל כי אין במה שפרשו בזה הפסוק תועלת, אבל הנכון: קל הוא ענינו הקצף ההולך על פני המים המתחדש מתנועת המים החזקה ומשטף המים הנופלי׳ ממעלה למטה, ור״ל כי הרשע הוא דומה לקצף המים שהוא קל וניתך מהרה מרוב קלותו ואין לו עמידה ולא קיום, כן הרשע ימח זכרו מהרה וגם הוא ילך לאבדון, וכן לא יהיה להם אפילו בזה העולם חלק ונחלה ויהיה חלקתם כמו חלקת מחוקק, ותהי׳ התי״ו נוספת ואפשר שיהיה מענין חלקה שהוא השדה שדשים בו החטה שהוא חלק מכל עשב וצמח, לא יפנה וכו׳ פירושו שלא יהיה זוכה לכרם ולא לשדה.