תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כד · פסוק ה
[ה-ו] זה הפסוק הענון נקל והמלות זרות, ופרשו כמו פראים הם הרשעי׳ במדבר ומשחרי׳ לטרוף טרף ולתת לנעריהם ההולכי׳ עם הרשעי׳, ופרשו ערבה במישרא כמו שאמר התרגום, ופרשו בלילו מה שאינו יש להם, והרמב״ן נמשך אחריהם, ונ״ל כי פירושם בטל ואין לו טעם, אבל פי׳ הן פראים במדבר הוא משל שהפראי׳ שהם רועי׳ במדבר ישכימו לבקש טרפם בכל המקומות כמנהגם שהוא פעלם, ויבקשו הערבה בנחלי׳ להיותה לחם לבניהם ההולכי׳ אחריהם, וקראם נערים בעבור היותם קטנים כדמות הנערי׳ ההולכי׳ אחר אביהם, וזה המשל אמר על הרשעי׳ שכל מה שהם אוכלי׳ ושותי׳ הכל הוא מגזל, ואינם רוצים לטרוח על מחייתם כמו שהפראים ושאר הבהמות שאינם בעלי דעת והם טורחי׳ להיות להם מה שיתנו לבניהם, ומה שיאכלו הם אבל הרשעי׳ אינם עושים כן אבל רוצי׳ לגזול ולא לטרוח, ותהיה מלת ערבה נפרדת מן ערבי נחל, ויקצרו בלילו שהוא תבואתו של השדה ויביאוהו לביתם, וכרם זולתם קודם היות פריו מבושל ילקשו וילקטוהו וישאוהו לביתם, כי הפרי שאינו מבושל כל צרכו הוא חזק וחמוץ וקראו רשע על דרך ההשאלה, וי״א כרם של רשע, ורמב״ן פי׳ כרם בעל זרוע ישמרו אותו לנפשם וילקטו לקט אחר הבציר והלך אחר התרגום.