תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כד · פסוק א
המפרשי׳ נתבלבלו בזה הפסוק וגם א״ע אם תדקדק במה שפי׳ בו יתבאר לך מבוכתו במה שאמר למה לא נצפנו עתים משדי ויודעיו לא יראו הימי׳, והענין אלו נצפנו עתי׳ משדי לא הייתי מתרעם עליו כי יודעיו לא ידעו מה יהיה אלא הוא שידע העתי׳ שיעשו בהם הרשעי׳ הרשע למה יחריש ע״כ, ויש לתפוש עליו כי מה היה לו לאווב לזכור בזה המקו׳ שיודעי האל לא ידעו מה יהיה, אבל נ״ל שאחר שאמר איוב כי לא מנעהו החשך ולא האופל כסה פניו במה שהיה דעתו בענין ההנהגה האלהית, אמר עדין אנו עומד בדעתי ואוני חוזר בעבור דברי אליפז שהרשע היה ראוי להענש, ואני רואה שאינו נענש בשום זמן, ואמר מדוע לא בא משדי שיהיו עתים צפוני׳ לרשע ומדוע יודעי השם לא יהיו רואי׳ אותם העתי שתמהר הרעה לבוא על הרשע שיודעיו שהם הצדיקו׳ יראו נקמתם בהם, ומלת מדוע משמשת בשני המקומות, והקמחי פי׳ מדוע משדי לא נצפנו עתי׳ כי הכל גלוי לפניו, ויודעיו לא יחזו בעין לבם מספר לימיו כי הוא קיים לנצח ומדוע מאתו שגבולות ישיגו הרשעי׳, ור״ל בזה מדוע שהבורא שלא נצפנו לפניו העתי׳ ושהיודעי׳ אותו לא ידעו מספר ימיו יהיה מאתו שהרשעי׳ ישיגו גבולות, וזה הפי׳ אין לו פני׳, ורמב״ן ז״ל האריך לפרש בפסוק הזה אבל דבר בו בבלבול ולא בביאור.