תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כב · פסוק כ
אין ספק כי זה הפסוק קשה לפרשו ועם כל זה אנו נפרש אותו כראוי וזה ענינו, אם לא נכחד קימנו שאם לא יהיה שהצדיקי׳ ישמחו במפלת הרשעי׳ ושיתרם שהוא הנשאר מהם כלומר בניהם וצאצאיהם יהיה האש אוכל אותם, יהיה נכחד כח האל על זה הדבר, ויהיה קימנו חסר ומשפטו הקימנו כלומר האל שהקימנו ובראנו, וכמוהו שית על עפר בצר שהוא כמו להשית, ואליפז אמר זה הדבר לחזק דבריו נגד איוב ולבאר לו שהרשע עכ״פ יהיה נאבד וכלה על רשעתו הוא וכל מה שיהיה מזרעו, ואם לא יהיה כן כמעט שהיה ראוי לחשוב שכח האל ית׳ יהיה נכחד ונעלם מאנשי עולם ושהשגחתו תהיה נפסקת מעליהם, ונוכל לפרש אם לא נכחד קימנו על פנים אחרות, אמר אליפז לאיוב זה שאמרתי לך שהרשע יהיה נאבד ושהצדיקי׳ יהיו רואים ברעתם הוא האמת אלהי׳ אלא אם היה זה דבר נעלם ממנו ולא נשיג אמתו וידיעת איכותו וירצה לומר קימנו קיומנו וישוב דעתנו בזה הדעת שאנו נוטי׳ אחריו, ויהיה נכחד כמו נעלם כי הדבר הנכחד הוא הנעלם מעיני בני אדם כמו שאמר הפסוק ותכחד מן הארץ, ולפי זה הפי׳ יהיה קימנו שם דבר ויהיה הנפרד ממנו קים למשקל סיג חיד, או יהיה מקור כמשפטו והשלם הקימנו ר״ל זה הדעת בעצמו העמידנו אותו בשכלנו, והפירש השני יותר קרוב לחכמה ולכונת האמת וקשור ובלתי נבדל כפי׳ הראשון.