תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כב · פסוק א
[א-ב] זה הפסוק לא ראיתי שום מפרש שפירש בו מה שראוי לפרש עליו לפי ענינו וקשירתו עם המענה שעבר עם שיש בזה הפסוק מן הקושי והזרות מה שמספיק, וכל שכן כי מלת עלימו לא ידעתי לפי פשוטו לאי זה דבר הוא חוזר האלהי׳ אלא אם תהיה המ״ם נוספת כשאר ממ״ים הנוספי׳, ויש מי שפירש הלאל כמו הלאלה והביא ראיה מן הארצות האל ופירושו בעבור אלה הדברי׳ ופירשו גם כן ריבוי מ״ם עלימו על האל ועל הגבר, וכל אלו הפירושי׳ נבוכי׳ ומבולבלי׳, וגם פירשו יסכן כמו יוכיח ולקחוהו לפי הענין כי לא מצאו לו חבר, ועתה אשוב לפרש מלת יסכן ואחר כן אפרש הפסוק הזה, ונאמר יסכון שורש זאת המלה מתחלק אל פני׳ רבים ממנו שענינו הרגל ולימוד כמו ההסכן הסכנתי הנאמר על אתון בלעם, כלומר האת רגילה לעשות עמך ככה ומזה הענין גם כן הסכן נא עמו ושלם, וממנו מענין משענת ועוזר כמו שאמר דוד וכל דרכי הסכנתי כלומר שעזרתני בהם, וממנו שענינו חימום כחימום התנועה וחימו׳ קריבות גוף לגוף, ובוקע עצי׳ יסכן בם, ותהי לו סוכנת והראיה וחם לאדני המלך והוא נגזר מן הערבי שאומר לדבר החם סכון בכף רפה, וממנו כמנוי על הדבר לשמרו, לך בוא אל הסוכן, וממנו שענינו משכן ודירה ויבן ערי מסכנות, וממנו מענין תועלת והוא הוכח בדבר לא יסכן, ומזה הענין בעצמו הלאל יסכן גבר. ופי׳ הפסוק הזה וכונתו הוא שאליפז כשראה שאיוב אמר במענה שעבר הלאל ילמד דעת והוא רמים ישפוט הרגיש מזה הדבר כי איוב גלה דעתו כי ההנהגה בזה העולם השפל דבר מסופק מאד, ושהסדר אמנם הוא בעליוני׳ באמרו והוא רמים ישפט והביא ראיה על זה משלות הרשע כמו שראית שזכר זה במענה שעבר ועל כן ענהו אליפז ואמר לו בדמות הדבר בעצמו שאמר איוב והוא שאיוב אמר הלאל ילמד דעת ואליפז השיב לו הלאל יסכן גבר, כלומר האם בעניני האל יהיה לשום גבר תועלת בדברו בהם כי באמרו גבר רמז בו על איוב שאמר בו אליפז בעצמו מי גבר כאיוב ישתה לעג כמי׳, כי יסכן עלימו משכיל כי ידמה לזה הגבר שדבריו יהיו כתועלת המשכיל עליהם, ותהיה מלת כי בזה המקו׳ כמו כאשר, וכמוהו כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך שענינו כמו שיבעל, ור״ל אליפז לאיוב בזה הפסוק כי דבריו לא היו כדברי המשכילים אשר דבריהם מועילי׳ כלומר שדברי איוב אין בהם תועלת.