תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כ · פסוק כו
[כו-כז] ויהיה מזומן להענש בנפשו אחר מותו, ויהיה ענינו החשך בכללו הטמון לאנשים הצפוני ופנויים להמסר. לו כלומר ביד החשך כי כינוי לצפוניו חוזר לחשך, ורמז בה החשך האש היסודי הפשוט שאינו מאור כלל, ובאר זה באמרו א״כ תאכלהו אש לא נופח כי האש היסודי אין צריך לנפח בו כי אש שלנו מורכב, ירע שריד הוא עונש נוסף על ענשו שאפילו באהלו יהיה מי שירע לו ויכלהו, יגלו שמים הוא משל כמו שאמר ישעיה על פרסום רעות ישראל, והרמב״ן פי׳ בזה מה שהוא כעין הדרש וזכר מה שאמר בו התרגום והוא הניאות לפרשו.