תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק כ · פסוק כא
[כא-כג] לא נשאר לו ממונו שיאכל ממנו, ומרוב דלות שיראה לעצמו לא תהיה לו תוחלת בשום טובה. מי שפרש שהעמל יביא מנחה לרשע כדי שלא יעשוק אותו כמדומה לי שהיה חולם כשעלה במחשבתו לפרשו כן, אבל כשיגיע זה הרשע למלאות בטנו וגופו מן הטובות הגשמיות אז ישלח הבורא חרון אפו וימטר עליהם בהיות זמן הכנסת החטה ושאר התבואות והמטר הסוחף יכלה אותם.