תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק יט · פסוק י
השם מסיר ממנו השגחתו והולך בתוך מכשול המקרי׳, ויסע כעץ האורגי׳ שיסובב עד שיכלה הבגד הכרוך בו, כלומר שהתקוה נפסקת ממנו בהפסק הגוף, ונוכל לפרש ויסע כעץ שמתעפשת ומתרקבת תמיד עד שתשוב עפר, כן האדם יבלה כרקב השולט בעצי׳ אחר היותם נחתכי׳ משרשם.