תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק יז · פסוק ו
וזה הכל מפני שהם רואים באיוב שהבורא רודף אותו ומעמידו למשל לאנשי העולם מרוב צרותיו וכאביו שהוא סובל, ושם תפת מענין כי ערוך מאתמול תפתה שהוא שם משותף לקבר ולשאול ולגיהנם, לפנים, כמו ששם תפת נזכר בפי הראשונים והנביאים שהיו לפנים, ר״ל שהוא למשל ולקללה כשם הקבר או כשם גיהנם אשר כל אדם יזכור אותם בשעת הכעס על שונאיו, ומי שמפרש ותופת שהתיו האחרונה נוספת והוא מענין תוף וכנור הוא פי׳ שאין לו בו ראיה ולא שורש, כי איוב לא בא לזכור שום דבר מגדולותיו ולא משמחותיו שעברו עליו אבל בא לזכור חליו וצערו.