תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק יז · פסוק א
[א-ב] ספר סוף האדם ושחייו חיי צער ושהוא ורוחו נשחתים ושימיו דעוכים ושרופים כי נזעכו מדועכו כאש קוצים הזייני״ן במקום דלתי״ן, אם לא חתולים חזר על חבריו ולומר עליהם לא יספיק לי צערי עד שיש לי חברים שיהתלו בי וילעיגו עלי מענין ויהתל בהם אליהו, ובהמרותם וגם במרים שהם ממרים עלי בתלונותיהם אני לן בלילה כלומר שאפילו כשאני הולך לישן לא יסורו ממחשבותי רוע סברתם והפסד דעתם.