תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק יד · פסוק ז
[ז-י] אלו הפסוקי׳ הם משל על האדם ועל קוצר ימיו, ואמר כי העץ יחליף פארות וענפים אחר היותו נכרת, ויונקתו הוא הלמות שמושך האדם משרשיו ויתן לו החיות, וזאת הפעולה בכל הצומח שהוא בעל נפש צומחת אשר בו ישאר חיותו זמן גדול כשאר בעלי חיים, כל זמן ששרשו יהיה נשאר תחת הקרקע וגזעו ימות, מריח מים יהיה מתגדל עד שיפריח ויעשה פרי או נטע שהוא שם על אילן קטן או על נצר אחד ממנו, והאדם ימות והשואל עליו כשלא ימצאנו יאמר איו.