תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק יב · פסוק א
[א-ג] אני יודע שאתם עם חכם וכשתמותו תמות עמכם חכמה, כלומר שתהיה נעדרת מכם ומבני אדם שלא יבואו לשמוע חכמתכם ואעפ״כ אינני פחות מכם בחכמה, ובזה הדעת שיש לכם ודבר זה ידוע לכל אדם, ר״ל אותם הטענות שטענו עמו ב׳ חבריו כמו שעתיד לספרם בזה המענה בזה היה מחלוקת, שאיוב אמר שהבורא היה מדקדק על אדם יותר מן הראוי לו לפי מעלתו באמרו אף על זה פקחת וכו׳, העלה נדף תערוץ וכו׳, וחבריו אמרו כי האדם נדון לפי מעשיו, ואמר לו אליפז כאשר ראיתי חורשי און, ובלדד אם בניך חטאו לו, וצופר אם אתה הכינות לבך, אבל בשאר העניני׳ שהיו חברי איוב תולים על הבורא בספרם גדולתו, היה איוב מודה להם והיה מפליג ומספר מכוחותיו יותר מהם, ועל כמו אלו העניני׳ אמר ואת מי אין כמו אלה.