תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק י · פסוק י
[י-יא] כהתוך החלב משדי הבהמה כן האדם התחלתו מן הזרע המותך מן האדם מאברו ויותן בו הכח המצויר, כמו שהתבאר זה בספרי הטבעי׳ המדברי׳ בתולדות האדם ובשאר בעלי חיים, וכגבינה תקפיאני שמתחלה יהיה נקפא הזרע כהקפיא הגבינה ונעשה חתיכה אחת בהתקבץ ברחה דם האשה עד היותו עובר חי מתנועע, ואחר שקבל העובר צורתו השלמה רוקמו בו העור והבשר, ואחר שיתקשו בו מעט אבריו יתבארו בו העצמות והגידי׳, ושם גידי׳ שם משוטף פעם יאמר על הגידי׳ שהם העצבי׳ והם שאין בהם דם, ופעם על גידי הכבד ועל הדומי׳ להם כמו גידי פחדיו כי אינם עצבי׳ אבל גידי׳ בהם דם, מפרנסי׳ הבצי׳, וכן כאן באמרו ובעצמות וגידי׳ לא רצה לומר גידי׳ דוקא רק הקשרי׳ והחבלי׳ ישאר מיני הגידי׳, מפני שאלו כלם צריכי׳ לקשירת האברי׳ קצתם בקצתם וכל שכן בהיות אלו האברי׳ גדולי׳ כעצמות השוקי׳ והזרועות.