תקות אנוש על איוב· רבנו זרחיה חן
פרק טז · פסוק טז
[טז-יז] מרוב הבכי האדימו פניו כי חמרמרו מענין בארות חמר, ר״ל שהיו בהם מים אדומי׳ לפי פי׳ רבינו סעדיה באון זצ״ל וכן בערבי קורין אחמר לדבר האדום, פ״א כמו ותחמרה בחמר שמרוב הבכי נתקרמו פניו מטיט ומחמר, והפי׳ הראשון עיקר אף שהוא לקוח מלשון ערבי, כי בזה הספר מלוח זרות ורבות ואין להם חבר במקרא אלא בלשון ערבי. ועל עפעפי צלמות, כלומר שהמות קרובה לי כמו שיאמר הפסוק כי כפשע ביני ובין המות, וכל הצרות קרו בלא פשע ואין בי עונות שיהיו מוחצים ביני ובין. תפלתי.